אחד המוזיקאים החשובים אי פעם, רוברט וואייט (63), הוא דמות אייקונית בתולדות הרוק. עם זאת, כיוצר שהשפיע על אינספור אמנים – החל מביורק וכלה בטום יורק – הוא נחשב עדיין באופן מוזר לאאוטסיידר ומעולם לא חדר למיינסטרים, אם כי התחכך בו בשירים, כמו: ‘סי סונג’ מהאלבום ‘רוק בוטום’ ובשיתופי פעולה עם מוזיקאים, כגון: בריאן אינו, דיוויד גילמור, מייק אולדפילד, ג’ימי הנדריקס וג’ון לנון בזמנו.
אבל נדמה שהאאוטסיידריות של וואייט גורמת למעמד הקאלט שלו רק להעצים. אלבומו החדש, ‘קומיקאופרה’, יצא בלייבל ‘דומינו’, ביתם של פרנץ פרדיננד וה’ארטיק מנקיז’. תמונתו התנוססה בחודש שעבר על שער מגזין ‘ווייר’ – התנך של המוסיקה האקספרימנטלית, וגם על שער ה’פלאן בי’, שעורכיו אפילו לא נולדו ב-73′, כשוואייט – אז מתופף ‘סופט מאשין’ הפסיכודלית – התעופף שיכור מחלון הקומה הרביעית והתעורר בבית חולים משותק מהמותניים ומטה.
בעקבות אותה תאונה, וואייט לא יכול היה לתופף יותר. לאחר תקופה של חוסר כל ותלות בחסדי חברים, הוא חזר לנגן – הפעם על קלידים – והתחיל לשיר תוך פיתוח שליטה על חמש האוקטבות בגרונו. ביום שבו יצא ‘רוק בוטום’ המופתי – התחתן וואייט עם בת זוגתו, הציירת אלפרדה (אלפי) בנג’, ויחד הפכו לכוח יצירתי: וואייט מלחין ושר ואלפי כותבת מילים ומאיירת את העטיפות. 35 שנה לאחר מכן, היא עדיין מתפקדת כמוזה בשיריו וחייו.
השילוב בין היכולת של וואייט לכתוב שירי פופ מושלמים לבין האקספרימנטליות הג’אזית שלו והטקסטים הכנים, הופכים כל אלבום שלו לחוויה מרגשת. ‘קומיקאופרה’ מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון,Lost in Noise, מדבר על אובדן אמון, בגידה וניסיון להיאחז באהבה כנגד הסיכויים. החלק השני, The Here And The Now, מציג שירים על מסעות באנגליה; והשלישי, Away With The Fairies, מכיל שירים בספרדית ובאיטלקית המוקדשים למאבקים שונים ברחבי העולם שמבטאים את הדעות הסוציאליסטיות-מרקסיסטיות של וואייט שרואה בעצמו בראש ובראשונה פעיל חברתי שנלחם בדיכוי.
אחד השירים היפים באלבום הוא דווקא שיר אישי שנקרא ‘בדיוק כמו שאתה’ – שיר שנכתב בידי אלפי מתוך כעס שמקורו בחזרה של וואייט לשתייה. הגיל והעישון גרמו לכך שהוא כבר אינו מסוגל להגיע לטונים הגבוהים שאפיינו את שירתו, אך כדי לפתור את העניין הוא משתמש. כמו כן, הוא מגיע לטונים חדשים נמוכים מאוד. באלבום מתארחים שורה ארוכה של מוזיקאים, ביניהם בריאן אינו (שתרם גם לחנים והפקה), פיל מנזנרה ופול וולר.
נדמה ש’קומיקאופרה’ האוטוביוגרפי מתחקה אחר חייו של וואייט מ’רוק בוטום’ והלאה בכך שהוא מבטא התפתחות הדרגתית מהאישי והפנימי אל המציאות האכזרית של העולם האמיתי. וואייט מעולם לא ניסה ליצור אלבומים שישנו את העולם. כוחו תמיד היה טמון בצניעות שלו – אינדיוידואל טהור שמחובר לעולם ולא מנסה לברוח ממנו או להתעלות מעליו. מעטים המוסיקאים שיכולים להקליט אלבום קונספט על חיפוש משמעות בעולם מבלי להיתפס כיומרנים, אבל וואייט מצליח בקלות.
