אנחנו עם עצוב אך רעב, עם נחוש אך חמוש, עם נבחר שבוחר מדי שנה לחגוג את עצמאותו עם טחינה ורצוי של אחלה, כי זה יוצא יותר זול. לא שיש לי הצעה אחרת לחוג את החג המתקרב. גם בינינו, 64 זה לא אירוע. כולם יודעים שהמדינה שומרת את הזיקוק הגדול לחגיגות השנה הבאה. אנחנו סומכים עליה שאת המפץ הענק היא תביא באיצטדיון רמת גן מתחת לשמלה של ריטה או משהו ולא בטהרן.
לחגיגות יגיעו כולם, כי לחגיגות תמיד באים כולם. גם ההורים השכולים הפנימו מזמן כי העצב, יש לו סוף, ובסוף כל עצב קטן מתפרץ יורם גאון גדול. השנה יום העצמאות כולו בסימן עוד מחדל ישראלי, עוד במה שקרסה, עוד אנשי יהיה בסדר, שכנראה יישבו בכלא. בטח שמעתם שקצינה יפה בת 20 נהרגה כי מישהו לא בדק שהברגים סגורים כמו שצריך. בטח גם אתם יודעים שבקושי נזכור אותה בהתפרץ האסון הבא.
אבל ככה אנחנו כבר שנים – צועדים באופן עצמוני מאסון לאסון. השנה זה גם יהיה יום העצמאות הראשון שבו אנחנו מחזיקים נשיא לשעבר בכלא. יש לנו עכשיו נשיא, שר אוצר ועוד שנייה ולכאורה, אולי גם ראש ממשלה לשעבר. אפשר לנהל את המדינה משם.
אז לקראת יום העצמאות, החלטתי לשנות גישה כלפי ראש הממשלה האהוב שלנו. הנה כמה דברים שאני רוצה להעביר לו:
יום עצמאות שמח ראש ממשלתנו היקר, נתניהו. לכבוד יום העצמאות ה-64 החלטתי לנסות לחבב אותך. נשבע לך, לי זה עולה יותר. החלטתי לקום כל בוקר ולשנן לעצמי – הוא אינטליגנטי, הוא חזק, הוא צודק והוא אוהב את המדינה. מה אכפת לי לקום כל בוקר ולשנן את זה? אולי בסוף זה אפילו יישמע לי רציני. תאמינו לי, קמתי כל בוקר בשלוש השנים האחרונות עם חוסר חיבה וחוסר זקפה בכל מה שקשור אליך וזה לא הביא אותי לשום מקום. אז אני אקום כל בוקר עם ביבי אחד בלב ושיר חזק ביד ואולי ככה אני אעבור יותר טוב את שנת ה-64. חג שמח ביבי, ואם אפשר להניח לאיראנים גם בסתיו, אני אשמח.
מילה אחת ברשותכם לנהג הישראלי לקראת העצמאות. אתם יודעים, הנהג הישראלי, זה שאחראי לכך שיש לנו פחות 30 אלף איש חיים במדינה, דבר ראשון מכחיש כל קשר לאירועים: אני דרסתי? אני? למה הוא עבר פה באדום-לבן? אז מה אם זאת מדרכה? מה זו האפליה המטומטמת הזאת? מה עם אפליה מתקנת? למי תיקח את הרישיון? לי? לך מפה לפני שאני תוקע אותך על השיפוד! ולתפארת נכי ישראל הדרוסים! אם אתם באים הנה לחג, תיזהרו נורא כשאתם רואים אוטו מתקרב כי בזמן החגים החומוס והפרגיות תקועים להם עמוק במוח וזה לא כיף בכלל.
זהו, אז חג שמח לכולם, וברשותכם, רק עוד מילה על יום השואה. בעיתונים סיפרו שבגרמניה התעסקו בערב יום השואה במצבם העגום של הניצולים בישראל. אני רוצה לשלוח מפה הודעה לרוב הגרמנים באשר הם: נכון, יש לנו מדינה לא משהו אבל אתם אל תתערבו, תסתמו את הפה ותמשיכו להעביר כסף. כמו כן, הלוואי שתפסיקו לחיות כפיתרון סופי מעניין.
