מחאת האוהלים ברוטשילד, בחודש יולי בשנה שעברה, דרשה דיור בר-השגה עבור מעמד הביניים. ישראל, שאוכלוסייתה מהווה בקושי עשירית מזו של בריטניה, עקבה בעשורים האחרונים אחר המודל הבריטי, וכך נוצר משבר דיור המבוסס על מחירים שעולים ללא הפסקה והיצע מאוד מוגבל.
אי אפשר לקנות דירה, אבל גם אי אפשר לשכור דירה, עלתה זעקתם המיואשת והאוניברסאלית של המוחים. כמו תל אביב, גם מרכז לונדון הוא איזור שרוכשי בתים בפעם הראשונה אינם יכולים להיכנס אליו זה מכבר, אלא אם כן הם באו ממוסקווה או מדוחה (בירת קטאר) עם רצון לשים את המיליונים שלהם במקום בטוח.
כאשר מחירי הבתים עולים, גם שכר הדירה עולה באופן בלתי נמנע. השוק מושפע מאלו הרוכשים דירות לשם השכרה כתחליף לתכנית פנסיה. בעבר, הם היו יכולים להסתמך על ערך שעולה בהתמדה. עכשיו, מחירים אלו קפאו (מלבד במגזר הדירות ששוויין שני מיליון פאונד ומעלה), ושכר הדירה צריך לכסות את תשלומי המשכנתא לפחות, כדי שזה ישאר כדאי. כאשר אנשים כבר לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש בית, הם עוברים לבתים שכורים. עליית שכר הדירה גורמת ליציאת השוכרים הרגילים החוצה, משום שהכנסותיהם אינן משתוות להוצאותיהם.
לא מזמן ראיינתי עבור עיתון האיבנינג סטנדרט מספר שותפים לדירה בני 42-49, שבמובנים רבים היו שונים אחד מהשני. אבל הדבר המשותף לכולם היה תחושה חזקה שהם מבוגרים מדי מכדי לחיות בבית משותף וגם מרירות על כך שאינם יכולים לרכוש מקום משלהם, אפילו צנוע. הם חשו מתויגים, עצובים ואפילו מיואשים.
סוכנות הנדלן, Townends (חלק מקבוצת ההחזקה, Badger), אישרה עלייה גוברת במספר הדיירים שמחפשים שותפים להשכרה, כדי לחלוק עמם את החשבונות ולחסוך כסף. הם גם מצאו כי ישנם מספר בעלי בתים שלא מסכימים לכך. מנהלת סוכנות הנדלן, קרוליין קוואנה, אמרה כי בזמנים קשים אלו, יש טרנד של מציאת שותפים לדירה, וכי אנחנו רחוקים מהימים שבהם תופעה זו הייתה רק נחלת הסטודנטים.
יחד עם זאת, ישנם בעלי בתים שלא מתלהבים מהעניין כי הם חוששים מבלאי ושחיקה של הנכס שלהם. דאגות בעלי הבתים מובנות, מסבירה קוואנה, אבל אני חושבת שהגמישים יותר מביניהם יכולים להרוויח מכך הכי הרבה. אנחנו רואים כעת מועמדים מקצוענים שעל פי הניסיון שלנו, עשויים להיות דיירים מצוינים.
למרות זאת, גם אם נמיר עוד בעלי בתים בכיוון הזה, הפצע הפתוח לא יתאחה. מה שלונדון צריכה, ובדחיפות, היא תכנית חדשה של בניית דירות לשם השכרה – מודל מאוד מקובל באמריקה ובגרמניה, שהיא כיום הכלכלה המשגשגת ביותר באירופה. אם זה לא יקרה במהרה, אנחנו עלולים לגדל דור של ילדים שחיים בבתי הוריהם עד שהם בני 35 ואז הם גרים כשותפים בדירה עד גיל הפרישה. אוי ויי!
