ב-2008 החליט מלך ספרד, חואן קרלוס, להעניק לדיוויד ברוזה (57) עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ולמען השלום. העיטור הוענק כשנה לאחר מכן בסיום מופע מיוחד בהיכל התרבות בתל אביב, שנערך לכבוד 25 שנה למסע ההופעות של האישה שאיתי – אחד מאלבומיו המוכרים ביותר שיצא ב-1983, ששיריו תורגמו לעברית על ידי יהונתן גפן.
עובדה זו מעידה על ההערכה הרבה שברוזה זוכה לה בעולם, בעיקר במדינות הלטיניות, ועל החיבור שלו למוזיקה ולתרבות ספרד, שם עברו עליו נעוריו. את חייו ברוזה מחלק כעת בין ארהב לבין ישראל, ובין לבין מופיע במדינות שונות ברחבי העולם. בדרך כלל הקהל האמריקאי או הספרדי בא לחוות משהו חדש, אומר ברוזה, זה לא הקהל הישראלי שמכיר אותי ושומע אותי 35 שנה.
למרות אהבתו ללונדון, הוא אומר שלא ברור לו איך הופיע בה מעט כל כך. אבל בחודש מרץ הקרוב נוכל גם אנחנו לשיר איתו מתחת לשמיים הלונדוניים. אני מגיע עם עוד שני נגנים וזה מיוחד, כי בדרך כלל אני בא לבדי, מספר ברוזה על ההופעה הקרובה.
אני שר בעיקרון שירים שמכירים וגם מה שפחות מוכר – בעברית, בספרדית ובאנגלית. אני חש את הקהל ומחליט על הבמה מה אני שר. אני מקווה שתהיה הופעה פנטסטית. אני בא לתת את כל מה שיש לי.
מאמרים קשורים
לפני כשנה יצא אלבומו האחרון, שפה שלישית, אותו הוציא בעברית לאחר גרסאות קודמות באנגלית ובספרדית. באלבום זה החל ברוזה לכתוב את שיריו בעצמו, לאחר שמיעט לעשות זאת באלבומיו הקודמים.
השירים באים ממני, מאותו מקור השראה, כך שכולם קשורים בהוויה ובחוויות שלי, הוא מספר. העומק של ההשראה והשפה העיקרית זו עברית. ממנה אני מתחבר לתרבויות אחרות… עכשיו אני עובד על אלבום אמריקאי ואחר כך מתכנן אלבום ספרדי.
ברוזה נשוי למעצבת נילי דותן ולכל אחד מהם שלושה ילדים בגילאי 16-32. אף אחד מהם לא ממש מתעסק במוזיקה, אבל לכולם יש כישרון אמנותי שמתבטא בעיסוקים בקולנוע, בתיאטרון ובצדדים האחרים של האמנות, הוא מספר. ילדיו אולי לא ירשו את כישרונו המוזיקלי או את יכולות הגיטרה שלו, אבל בזכות שיריו המקוריים והמתורגמים, שמלווים אותנו חלק ניכר מחיינו, אנחנו למדנו להקשיב ולאהוב את הצלילים של אספניה.
