עולם היין מתחלק באופן מסורתי לשתי אסכולות מרכזיות. הראשונה כוללת את יינות העולם הישן ממדינות כמו צרפת, איטליה וספרד – מדינות יין ותיקות ומובהקות, המייצרות יינות מסורתיים, שעומדים בקריטריונים מחמירים ובחוקים שבאים לעשות סדר בבלגן. מולם, נמצאת האסכולה השנייה – יינות העולם החדש ממדינות כמו אוסטרליה, ארה”ב ודרום אפריקה – יצרניות יין שעדיין מחפשות לעצמן זהות ברורה, ולכן הדרך תמיד תהיה מסקרנת ומלאה בהרפתקאות וגם רצופת כישלונות.
כמו בעולם האמיתי, גם בתחום היין אנו הופכים לכפר גלובלי. הגבולות כבר לא מאוד ברורים כשהיו, ויש היום יקבים וייננים מכל קצוות תבל שבודקים גבולות, שוברים מוסכמות וכן, מחפשים את זהותם החדשה בעולם משתנה ללא הרף. מה שהכי מרתק זה שאת רובם ניתן למצוא בבירת היין בינלאומית – הרי היא לונדון!
לונדון הייתה ועודנה מרכז יין בינלאומי. כאן מתקיימים אירועי היין המשמעותיים ביותר בעולם, לצד מוסדות לימוד, מגזינים וריכוז יוצא דופן של מכתיבי דעת קהל. כל אלה הופכים את לונדון לגן עדן עבור חובבי יין והעובדה שניתן למצוא כאן כמעט כל סגנון יין מכל מקום בעולם נותנת הזדמנות להסתכל על התעשייה באופן גלובלי רחב. וכך, מתוך טשטוש הגבולות של ישן וחדש, וים בלתי נגמר של יינות, יצאתי לחפש את אלה שמזכירים לי באופיים אותנו, הישראלים. יינות המביאים איתם בשורת חדשנות, יצירתיות ותושייה. כאלה המיוצרים בלהט ומציבים מטרות גדולות מהחיים.
יינות כתומים הפכו בשנים האחרונות לטרנד עולמי
אני אוהבת לשוטט בעיר ולמצוא הפתעות. את היין הבא מצאתי בשמחה רבה בדוכן יין בבורו מרקט השוקק. בעל הדוכן, היפסטרי מעודכן, מייבא בעצמו יינות שהם בעצם כל מה שלא ימכרו לכם בסופר או בחנויות היין. זאת אומרת, יינות ארטיזניים המיוצרים בכמויות קטנות, שימוש בזני ענבים בלתי שגרתיים וטכניקות יינניות יוצאות דופן.
וזה בדיוק היין שמצאתי: יקב Castell D’age מאזור פנדס בצפון ספרד, קטלוניה. זהו אזור ייצור קאווה מסורתי, אבל היין ששמו – 0%SO2: Garnatxa Blanca Orange – הוא ההפך הגמור ממסורתי. כשמו כן הוא. יין כתום המיוצר מענבי גראנש בלאנק ללא תוספת סולפיט. כדי להגיע לצבע הכתום, משרים את קליפות הענבים הלבנים עם המיץ הסחוט למשך כמה שעות או ימים ואז מיץ הענבים מקבל המון צבע, טעם וריח מהקליפות, בדיוק כמו בייצור יין אדום, רק הפוך עם ענבים לבנים.
אין כאן המצאה חדשה, יינות כתומים הפכו בשנים האחרונות לטרנד עולמי (זה כבר נושא לכתבה אחרת). אבל לא הרבה יקבים מצליחים להגיע לאיזון ולעדינות, כמו שניתן למצוא ביין הזה. עם ניחוחות של פירות הדר בשלים ופרחים, אפשר להשתכר רק מהריח! טעם היין אינו נופל מריחו, עם הרבה פרי, חומציות ואלכוהול גבוה. היין מעניק חוויית שתייה כיפית וים-תיכונית. יש ביין הזה כל כך הרבה מרכיבים שכאילו אומרים בדרישה: “תנו לי טאפאס!”. זה אכן יין גסטרונומי שיתאים כמובן לאוכל ספרדי, אבל גם לאוכל מזרח-תיכוני מתובל, כמו פלאפל.
היקב בעצמו הוא סיפור גבורה של הייננית אוליביה ג’ונינט – דור שלישי למשפחת נשים יינניות בעלות חזון ואומץ, המייצרת שורה של יינות וקאווה מכרמים אורגניים בבעלות המשפחה. אפשר למצוא בפורטפוליו שלה יינות לבנים מענבי שארלו ומקבאו, המאפיינים את האזור, קאווה יבשה ומסקרנת, והכל עטוף בתוויות יפהפיות מעוטרות פרחים ואחווה נשית.
גפנים זקנות וחכמות – זה כל הטריק
אוסטרליה היא ארץ יין חדשה אומנם, אבל כרמים ננטעו בה כבר עם בוא המתיישבים הראשונים, יוצאי מדינות אירופה באמצע המאה ה-18. המון שנים של חיפוש זהות והגדרת אזורי גידול הביאו לפריחה ולשגשוג בתעשיית היין האוסטרלית ב-30 השנים האחרונות, בתמיכה מאסיבית ויעילה של משרדי הממשלה השונים.
אנגליה נחשבת לאחד השווקים הכי גדולים עבור היינות האוסטרלים. ואכן, פעם בשנה נערך בלונדון אירוע מרכזי שאליו מגיעים מיטב היצרנים האוסטרלים לפגוש ולהציג את יינותיהם בפני אנשי התעשייה המקומית. לשמחתי הגדולה, זכיתי להשתתף באירוע היין האחרון ושם נחשפתי לכל מה שהאוסטרלים יודעים לעשות עם יין וזה המון. את יין הגראנש גפנים בוגרות של יקב Yangarra אהבתי במיוחד ולא חלף שבוע עד שקיבלתי משלוח של אותו היין עד לפתח ביתי.
Yangarra Estate Vineyard הינו יקב משפחתי ממקלרן ואל, בדרום אוסטרליה, אשר בבעלותו מספר כרמים באזור והמרכזי שבהם הוא כרם גראנש, ובו גפנים כבנות 80 שנה המניבות מעט מאוד ענבים, אך מאוד מרוכזים בטעמים ובריחות. גפנים זקנות וחכמות – זה כל הטריק. ואכן, היין סמיך ומרוכז, מלא פרי יער אדום ולבנדר, עם טיבולי חבית נעימים, כמו ציפורן וקינמון, המעניקים לו עוד עומק. הוא יהיה נפלא לצד סטייק עסיסי שהרגע יצא מ”על האש”.
יין יומיומי מקסים: “המטבח של אימי”
עמק הלואר שבמרכז צרפת ודרומית לפריז, הוא אזור יין קלאסי ותיק וכפרי באופיו. כמעט כל משפחה בכפרים הציוריים לאורך נהר הלואר קשורה באופן כלכלי עקיף או ישיר לגידול כרמים ולייצור יין לאורך הדורות. בשנים האחרונות, כמעט כל האזור כולו מתמודד עם בעיית תדמית של אזור עתיק, לא מעודכן וחסר כל קסם (בניגוד לאחוזות הגדולות של בורדו), המייצר יין רזה ודק בניגוד (שוב) ליינות בורדו הגדולים עמוסי הפרי.
את ניקולס מהעיירה שינון בעמק הלואר פגשתי השנה בתערוכת היין Raw Wine והוא סיפר לי את סיפורו, שבהחלט מאפיין דור שלם, לאו דווקא בצרפת. הוא מגיע ממשפחה שורשית של איכרים, מגדלים ומייצרי יין כבר דורות. כשהגיע לבגרות, הוא יצא לראות עולם, טייל ועבד ביקבים במקומות רבים ושונים. אחרי 20 שנה, חזר לבית אימא והביא איתו את כל הידע והרעיונות החדשים שנשא עמו ממסעותיו, ומהתוצאה טעמתי והתרשמתי מאוד. עם המון כבוד ואהבה לבית ולמסורת המשפחתית, ניקולס מייצר יין חדש לגמרי, אבל מקפיד להתכתב עם המקורות האישיים שלו, וזה מאוד יפה ואפילו קצת מרגש.
ליין קוראים La Cuisine de ma Mère, שזה בתרגום חופשי “המטבח של אימי”. הוא מיוצר מזן הענבים קברנה הפרנק, האופייני כל כך לאזור שינון. אבל בניגוד לירקרקות של היינות הקלאסיים משינון, יש בו יותר בשלות ורכות, אם כי עדיין הפלפל הירוק נוכח מאוד. היין לא מתיימר להיות יין גדול, אלא אחד כזה ששותים תוך כדי בישול ארוחת יום שישי או במהלך ארוחת ערב לא מחייבת. יין יומיומי מקסים, מתאים לכל מנה פשוטה ולא חזקה בטעמים.
ג’ין אנד טוניק לונדוני בסגנון גלילי
עד עכשיו כתבתי על יין. אבל בואו נודה באמת המוחלטת: ג’ין אנד טוניק זה הדבר האמיתי. זהו האושר עצמו, צבוע בצבעי הקשת ואם עוצמים את העיניים, ניתן לראות חד-קרן מקפץ מעליה.
כמו רוב הישראלים, נחשפתי לג’ין כאן בלונדון ומאז אני לא מפסיקה לרדוף אחרי מזקקות קטנות ומגניבות וטעמים שונים ומשונים. בעקבות אותו מרדף, נכנסתי לא מזמן למזקקה קטנה בפורטובלו וטעמתי מספר תזקיקים המיוצרים במקום. את תשומת לבי תפס ג’ין בעל ניחוחות וטעמים ים-תיכוניים, שהזכירו לי טיול בגליל אחרי הגשם. לבנדר, קמומיל, רוזמרין, זוטא לבנה וכמובן ערער שהוא המרכיב הבסיסי לכל ג’ין. שמו: The Distillery: King Theodore of Corsica Gin.
50 מ”ל ג’ין, 100 מ”ל מי טוניק פיבר טרי (נייטרלי ולא מתובל), פרוסת לימון, ענף רוזמרין והרבה קרח. ככה חוגגים!
