‘ההמצאה של העם היהודי’ הוא שמו של הספר (בתרגום חופשי מאנגלית), ואין הכוונה לחידוש מדעי פורץ דרך שיצא זה עתה ממעבדה במכון וייצמן, אלא לעובדה שהעם היהודי עצמו הומצא והוא זה שהעניק את העילה הציונית להקמתה של מדינת ישראל. האמת היא שזו יכולה להיות ההמצאה המהפכנית ביותר עד כה של יהודים, שכה רבים מהם זכו לפרסי נובל למדע. כמה עמים יכולים להמציא את עצמם ולגרום לעולם כולו להאמין בקיומם?
אלא ששלמה זנד, פוסט ציוני, המלמד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב, רציני לחלוטין וכמוהו גם כמה מאלה שקראו את ספרו בישראל. הללו הוקיעו אותו כמי שמנהל נגד עמו (עמו? הרי אין עם כזה?) ג’יהאד אקדמי והיו אף כאלה שהותירו, על קו הטלפון בביתו, איומים על קיומו. היה אפילו בעל טור, שטען בלהט כי המחבר ביצע חיסול ממוקד בעם היהודי, הוא כינה אותו שחקן מרכזי בתעשיית השקרים נגד ישראל. הספר, שראה אור בישראל תחת השם ‘מתי ואיך הומצא העם היהודי’ מוגדר על ידי הוצאת ‘ורסו’ הבריטית כרב מכר בעברית ובצרפתית ועתה הגיע תורם של הבריטים להתבשם מניחוח מסקנותיו.
ובכן, שורשיו של העם היהודי אינם בתנך אלא במאה התשע-עשרה, והדרמות המופלאות על חורבן שני הבתים וההגליות שבאו בעקבותיהם אינן אלא סיפורי מעשיות, שנוצלו בציניות לצרכים פוליטיים עכשוויים. העם היהודי המקורי, אם היה כזה, התבולל והתפוגג במהלך השנים ולא נותר בתוכו איש שיוכל לטעון כי הוא צאצא ישיר של אברהם אבינו. היהודים האמיתיים הם אלה שנותרו כל השנים בארץ, ואלה גורשו על ידי המתיימרים להיות יהודים ב-1948. הנרטיב הציוני נזקק לעם היהודי כדי לייצר את הלאום עם הגיעו ארצה.
זנד בטוח שאין אף היסטוריון המאמין בגלות, אולם איש (מלבדו כמובן) לא יעז לדבר על כך. אני כמו אבא המדבר על סקס לפני הילדים, הוא ממחיש את אומץ ליבו בראיון שנתן לעיתון ישראלי, העם היהודי הוא התפתחות מאוחרת של הגזע. זנד אינו סבור שהוא מביא בשורות מרעישות. הוא רק מחדד את מה שלדעתו היה ידוע עד כה ולכן הוא מזמין את מבקריו לערוך עימו שיח אינטלקטואלי על ממצאיו. על פי עדותו, הרי שפולמוס כזה הוא עורך עם תלמידיו, כמה מהם ערבים, כלפיהם ליבו נחמץ, שכן אין הם זוכים לשוויון זכויות. טענותיו יכולות להזכיר את ספרו המפורסם של היהודי ההונגרי-בריטי, ארתור קסטלר, שטען כי האשכנזים אינם אלא כוזרים שהתגיירו. על פי קסטלר היהודים האמיתיים הם המזרחים-ספרדים.
זנד אינו מטיף למדינה דו-לאומית. הוא אולי כופר בקיומו של העם היהודי, אולם מדגיש את קיומו של העם הישראלי וככזה גם הוא זכאי למדינה משלו. האם הוא חומד לצון כחלק משעשוע פרובוקטיבי בו הוא מנסה לעורר ויכוח אינטלקטואלי? על פי הכותרות שיצר הספר הוא נהנה מהסערה סביבו. הצרה היא שיש כאלה שכבר מנצלים את הממצאים לצרכים פוליטיים מיידיים. הוא הרי מעניק תחמושת חינם לאלה הטוענים כי לקיומה של ישראל אין בסיס מוסרי וסקירות מחמיאות על ספרו כבר מצאנו באתרי אינטרנט ערביים. אחד ממשבחי הספר הוא המוזיקאי הישראלי, האנטי-ישראלי, גלעד עצמון וזה מדבר בעד עצמו. מנגד, אברהם בורג, שהיה יור הנהלת הסוכנות ועתה אפיקורס להכעיס, סבור כי אם החברה הישראלית הייתה בטוחה בעצמה היא הייתה כוללת את הספר בתוכנית הלימודים של בתי-הספר.
עם יהודי, עם יהודי, ההיית או חלמתי חלום? אם היית, תמשיך להיות. אם לא היית, אני מצדיע לך על יכולתך להמציא את עצמך. בכל מקרה, אני לא ידעתי כל השנים שאיני כזה בכלל…
באנגלית: Shlomo Sand / The Invention of the Jewish People
Verso. 400 pages. £18.99.
בעברית: שלמה זנד / מתי ואיך הומצא העם היהודי.
הוצאת רסלינג.
