בשבועות האחרונים מגיעים לישראל דיווחים מפתיעים וזהים ממקומות רבים בעולם: ראשי השלטון מעבירים ביניהם ספר, כממתיקי סוד וממליצים עליו איש לחברו. הם מתייחסים לספר החדש, ‘מדינת סטארט-אפ’ שמו, שמטרתו לנסות ולפצח את סוד ההצלחה של אחת התופעות המרתקות ביותר כיום בכלכלה העולמית: סיפור ההצלחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית.
המשבר הכלכלי העולמי הגביר עוד יותר את שאיפתן של כל המדינות, מפותחות יותר או פחות, לעודד יזמות מקומית, חדשנות, וידע שישמשו בסיס לכלכלה יציבה יותר ויהוו מנוע חדש לצמיחה. המספרים שמגיעים מישראל מבלבלים אותם: בלב המדבר והסכסוך, המספר היחסי של חברות סטארט-אפ לנפש בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם, פי 2.5 מארהב, פי 30 מאירופה, פי 350 מהודו. המספר המוחלט בישראל, כ-4,000 חברות, גבוה מכל מדינות אירופה יחדיו. 63 חברות ישראליות רשומות למסחר בבורסת הטכנולוגייה נאסדק בניו יורק, לעומת שש יפניות, חמש בריטיות ושתי גרמניות. שיעור ההשקעה במופ בישראל, מתוך כלל התוצר הלאומי, גבוה גם הוא מכל מדינה אחרת ביותר בעולם – 4.5%.
דן סניור, חוקר בכיר במועצה ליחסי חוץ בארהב וסול סינגר, בעל טור בג’רוזלם פוסט, פורשים יריעה רחבה של גורמים והשפעות שהביאו לצמיחת התופעה הייחודית דווקא בישראל. ספרם מתובל בשלל סיפורים ואנקדוטות, שהם פרי מחקר ועשרות רבות של ראיונות שקיימו בישראל ובקרב השמות הנוצצים ביותר בתעשיית ההיי-טק העולמית.
לכל אחד מהגורמים מוקדש פרק: ההכשרה שמקבל הישראלי הצעיר בעת השירות הצבאי, קליטת העלייה, מדיניות הממשלה וסיועה בהקמת תעשיית קרנות הון סיכון. הם מטיפים מוסר למנהל האמריקאי, שבניגוד לעמיתו בישראל אינו מעריך כראוי את הערכים הנרכשים בעת השירות הצבאי – מנהיגות, אחריות, יוזמה, דבקות במשימה, כושר אלתור. בראיונות עבודה בארהב שואלים את הקצינים המשוחררים בזילזול איזו עבודה אמיתית הם עשו בחייהם.
מרתקים מכולם, בוודאי לקורא הישראלי, הם הפרקים המנתחים את קווי האופי הישראלי הלאומי ואת השפעתם על תעשיית ההיי-טק. כמה פעמים שמענו תלונות על החוצפה הישראלית, חוסר הנימוס, המרידה בסמכות: לסמל יש מה להגיד לאלוף, לסטודנט – לפרופסור, ולעובד – לבוס. ובכן, לפי סניור וסינגר אנחנו יכולים להרגע: אלה בדיוק התכונות הדרושות להיות יזמים אידיאליים!
גם לשאלה כיצד המצב הביטחוני אינו מרתיע חברות בינלאומיות מהשקעות מאסיביות בישראל יש תשובה, וקוראים לה מבחן באפט, עש המשקיע האמריקני האגדי שרכש ב- 2006 את מפעלי ‘ישקר’ ב-4 מילארד דולר. איתן וורטהיימר, המנכל, אמר לבאפט בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה: עבור הלקוחות שלנו אין מלחמה. הם יקבלו את כל הזמנותיהם במועד.
התקדים החשוב נקבע כבר 15 שנה מוקדם יותר, בעת מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר הסקאדים של סאדאם חוסיין נפלו ברחבי הארץ. מייסד ‘אינטל’ בישראל, דב פרוהמן, ערך את כל הסידורים הדרושים במפעל החדש בירושלים כדי שזרם הייצור והמשלוחים לא ייפסק, גם אם העובדים יגיעו כשמסכות גז על ראשיהם והילדים יופקדו בגנון מאולתר בלב המפעל.
בקליפורניה הבינו את המסר והמשיכו בהשקעותיהם גם במפעל הענק בקריית גת, כיום היצואן מס’ 1 של ישראל.
בספר ישנם צעדי מדיניות ושינויי תפיסה בהם הספר עשוי לתת רעיונות לשינוי כיוון. אבל כיצד מעתיקים את האופי הישראלי? כיצד מביאים חייל בריטי להגיד לגנרל שלו שהפתרון שהוא הציע הוא אידיוטי, והגנרל עוד ייקבל זאת בחיוך ובאהבה? רק בישראל.
בחלקו הגדול של הספר המציאות הישראלית מצטיירת כוורודה מדי, כאילו הוא נכתב עי חברת יחסי ציבור שממשלת ישראל שכרה לצורך העניין. יש בו אמנם פרק סיום, המתאר את הסיכונים הצפויים: התדרדרות רמת החינוך בישראל, חוסר השיתוף של מגזרים רחבים בציבור’ כמו החרדים או המיעוטים. עדיין נותר רושם של הצגה חד-צדדית של הדברים. אבל בימים אלה, בהם אנו כל כך מורגלים בתקשורת חד-צדדית בכיוון ההפוך, מה לנו כי נלין?
Start-Up Nation, מאת דן סניור וסול סינגר. הוצאת Twelve, ניו יורק-בוסטון, נוב’ 2009. 304 עמ’, בכריכה קשה. #18.99. להשיג בסטימצקי, גולדרס גרין.
*הכותב הינו הציר הכלכלי בשגרירות ישראל בלונדון
