באמצע מרץ השתתפו מאות ישראלים בשני אירועים שהוקדשו למיסוי. מי לא היה שם? אפילו יוסי חכמי הטריח את עצמו. הראשון התקיים בחסות מועדון העסקים הישראלי והשני בחסות בנק לאומי. הרצה פול ווייטהד, שותף בפירמת עוהד ‘ברווין ליטן פייזנר’.
על מה המהומה? החלטת שר האוצר הבריטי להטיל מס על אלה שמוגדרים כ’נון דומיסיילס’. כלומר, כל תושב (רזידנט) – שיכול להיות גם אזרח שגר בבריטניה אבל שאינו בריטי במוצאו או שנולד ללא בריטים במוצאם – היה רשאי עד לתקציב האחרון ליהנות מסידור פנטסטי בחיי המס שלו: הוא שילם מס רק על הכנסותיו שהופקו בבריטניה או שהובאו לבריטניה. על הכנסותיו ברחבי העולם לא חל מס, גם אם הביא כסף מהקרן שבבעלותו בחול.
הקומבינות היו אינסופיות או במלים אחרות, ה’נון דומיסיילס’, – המצאה שנועדה במקור, לפני כמה עשרות שנים למשוך בעיקר אילי ספנות יוונים למשל לעבור לגור בלונדון, לבזבז בה את כספם, ולתמוך בשמרנים של ת’אצר – היה פתרון אולטימטיבי שאפשר לחמוק בחוק מתשלום מס. היו ישראלים אמידים רבים שעקרו ללונדון תודות לסידור.
אז מה השתנה? מעתה כל מי שירצה להמשיך לשמור על מעמדו ולא לשלם מס על הכנסותיו מחוץ לבריטניה, יצטרך לשלם מס קבוע בסך 30 אלף לישט בשנה. יצוין כי המס הוא על גולגולת, ולכן כל בן משפחה בוגר יצטרך לשלם את אותו הסכום. סידור זה מצוין לעשירים שמרוויחים יותר מ-80 אלף לישט שהמס עליהם יעלה על 30 אלף בשנה. אבל מה בקשר למעמד הבינוני? הרי כל ישראלי שהגיע לבריטניה, גם אם אינו עשיר, רשאי היה ליהנות על פי הגדרת החוק ממעמד זה. התשובה לא אופטימית.
ישראלי כזה שהכנסותיו מחסכונות בחול אינם גבוהים, יצטרך להצהיר עליהם ולשלם מס שבסיכומו יהיה כמובן נמוך מ-30 אלף לישט. פתרון חוקי אין לשינוי הזה, והדבר היחידי שנותר בפני ישראלים הוא לנסות להעלים הכנסה, וכבר עתה ידוע על תנועה של עשרות מיליוני דולרים מחשבונות של ישראלים באיי התעלה בחזרה לישראל, מתוך הנחה ששיתוף הפעולה בין ישראל לבריטניה אינו כמו בין מדינות הקהילייה למשל, ומתוך כוונה להשתמש בהון הנצבר במהלך חופשות בישראל, כך שהוא לא יועבר לבריטניה וממילא שלא תתעורר לכאורה בעיה. אם הסידור הזה יצליח, רק ימים יגידו.
אפשרות אחרת היא לחדול מלהיות תושב בבריטניה, אך הדבר מונע שהייה בה יותר מ-183 יום בשנה או מ-90 ימים בחישוב ממוצע בארבע שנים. כלומר, אדם יכול לגור בבריטניה 360 יום בארבע שנים בחלוקות כרצונו, ובתנאי שלא ישהה בה יותר מ-183 יום בשנה נתונה. הפרצה הכמעט יחידה שנותרה היא שיום נחשב רק שהייה בחצות, כלומר מי שיש בידיו אמצעים, יוכל לנחות בלונדון בבוקר, לבלות לילה ולצאת מבריטניה למחרת לפני חצות וכך לחסוך לעצמו רישום של יום נוסף.
החדשות הרעות הן שבריטניה כבר לא מהווה מקלט מס, אבל החדשות הרעות באמת הן שכשפותחים את הברז כבר אי אפשר להחזיר את המים, כלומר שזו כנראה רק ההתחלה במדיניות המסים של הלייבור. הרעיון אגב לחתוך בבשר התושבים הזרים במוצא או על פי הגדרתם, היה כולו שייך לשמרנים דווקא שהעלו אותו כדי ליצור לעצמם תדמית עממית ויושם מהר מאוד על ידי הלייבור.
בכל מקרה, מאחר והשינויים מקיפים גם מס עזבון, טראסטים וכו’, כדאי להתייעץ עם יועץ מס מוסמך לפני קבלת החלטות באשר לכל מהלך.
