תעריפי המס לכל הטיסות הוכפלו. מס נמל למחלקות תיירים בטיסות קצרות עלה מ-5 ל-10 פאונד, ובטיסות ארוכות מ- 20 ל-40 פאונד. נוסעים במחלקות עסקים ובמחלקה הראשונה יאלצו כעת לשלם בטיסות קצרות 20 פאונד במקום 10, ו-80 פאונד במקום 40 בטיסות ארוכות. המס לטיסות צ’ארטר לישראל עלה מ-10 ל- 20 פאונד, ובטיסות סדירות מ-20 ל-40 פאונד.
כרטיסים שנרכשו לאחר הכרזתו של בראון ב-7 בדצמבר, כללו כבר את התעריפים החדשים, אך לקוח ששילם עבור הטיסה לפני כן יתבקש לשלם את התוספת הרלוונטית לפני הטיסה עצמה. חברות תעופה מסויימות, כמו ‘איזי-ג’ט’, ‘בי.אם.איי’ ו’וירג’ין’ מתכוונות להציב בשדות התעופה עובדים נוספים שיגבו מהנוסעים את ההפרש, ואילו רייאן אייר’ חייבו ישירות את כרטיסי האשראי של הלקוחות. אזהרה נשלחה לרוכשי הכרטיסים בה נאמר כי כרטיס הטיסה בטל ללא התוספת. בריטיש איירווייס, לעומת זאת החליטו לספוג בעצמם את העלויות, צעד שעלה להם כ-11 מיליון פאונד.
לצד הביקורת שהוטחה כלפי בראון על כך שההחלטה – שהתקבלה במסגרת סדרת שינויים במטרה לשיפור איכות הסביבה לא תגרום לאנשים לטוס פחות, מסתבר שגם מבחינה משפטית היא בעייתית. עפ אדריאן ג’ק, עורך-דין מטעם מפלגת השמרנים שמתמחה בתחום, מאחר והמס החדש לא הועבר כנדרש בבית-הנבחרים אין לו בסיס חוקי – לפחות לא לפני חודש אפריל כאשר רק אז יאושר תקציב המדינה החדש, שהמס הינו חלק ממנו.
חברות התעופה האשימו את בראון ביצירת מס רטרוספקטיבי, אך גם הטענות שלהן שהאותיות הקטנות מאפשרות להן להעלות את מסי הנמל, אינן תופסות לדעת עורך-הדין ג’ק במקרים שהכרטיס נקנה טרם ההכרזה ב-7 בדצמבר. לטענתו, במקרים אלה רשאים הלקוחות לסרב לשלם את התוספת. ראוי לציין, שעפ החוק היבש חברות התעופה הן שאמורות לשאת בעלויות.
