נדיר בעולם שכאשר מתפרסמות תוצאות הבחירות שני מועמדים מכריזים על ניצחון. נדיר יותר ששניהם צודקים וטועים בעת ובעונה אחת. המפסידה הגדולה מתוצאות הבחירות האחרונות היא המדינה. בבחירות הוכח שהציבור הישראלי המשיך במסעו ימינה ושמדינת ישראל הופכת לבלתי משילה.
לבני יכולה לחוש הרגשת ניצחון, מאחר שלמרות שהנהיגה מפלגת שלטון כושלת – שמנהיגה הקודם נאלץ לפרוש תחת עננה כבדה של חשד שחיתות ודוח וינוגרד שקרא לו חסר שיקול דעת – קדימה הפסידה רק מושב אחד. נתניהו רשאי לחוש הישג כשהביא את הליכוד מתהום פוליטי למרחק נגיעה בשלטון.
ככל שיחלוף הזמן, תחדור ההכרה שהישגיהם אינם יותר מחרב פיפיות. כל ממשלה שתורכב תהיה קצרת מועד מלווה באינסוף חיכוכים, בין ופנים מפלגתיים, לא תיתן מענה לצרכי הפנים, החוץ והביטחון של ישראל. ישראל זקוקה כעת למנהיגות בעלת חזון, שתאמר שביטחון יושג בהסכמי שלום ופשרות כואבות, שתנהיג את הכלכלה בימים סוערים ותחזק את הדמוקרטיה והחברה הישראלית. קשה לחזות הרכב קואליציוני שייתן מענה לצרכים אלה.
תוצאות הבחירות אינן מאפשרות להשיג אף אחת מן המטרות רחוקות הטווח. קואליציה המבוססת על הימין הקיצוני מחד, והמפלגות החרדיות מאידך, תפגע בכל סיכוי לשלום, או ביכולת להשיג צדק חברתי לכל. זו ממשלה שתרחיב התנחלויות, לא תישא ותיתן בתום לב עם הפלסטינים, תשבור כל מסגרת תקציבית על מנת לשרת אינטרסים צרים ותסכן את יחסי ישראל עם הקהילה הבינלאומית.
אך ישועה לא תבוא גם מממשלת אחדות, הטומנת בחובה סכנה כפולה: שיתוק בקבלת החלטות וחוסר בקרה מהכנסת.
יותר מכל מעציבה ומפחידה עלייתו של הימין הקיצוני, בייחוד מפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. זו מפלגה שמנהיגה מנצל בצורה הכי צינית ושפלה את הסכסוך תוך זריית פחד, שנאה ופירוד בין ישראלים וישראלים כדי לצבור כוח. התנהגותו במערכת הבחירות צריכה לעורר חלחלה ושאט נפש.
בבריטניה תוצאות הבחירות ישפיעו ויחזקו תופעות שהיינו עדים להן זה זמן. חוגים בחברה הבריטית הפועלים להחרמת סחורות מישראל, לחרם אקדמי ואף להעמדה לדין את האחראים למבצע בעזה, יראו בתוצאות הבחירות צידוק לפעולותיהם. הרבה יותר קל להצדיק חרם על מדינה אשר זזה ימינה בדעותיה ושאינה מכבדת זכויות אדם לעומת מדינה בעלת דעות מרכזיות פלורליסטיות ודמוקרטיות.
אם הממשלה שתוקם תהיה קיצונית לכיוון הימין אזי ייסגרו האפשרויות לשיתופי פעולה ולהגעה להסכמות על נושאים גלובליים חברתיים ואף מדיניים. לא צפויים שינויים מיידיים, אולם הדברים מחלחלים ויוצרים קרקע פורייה לצמיחת היחס השלילי של החברה כאן כלפי מדינת ישראל.
לפני פחות מחודש מבטי העולם הופנו אל גבעת הקפיטול בוושינגטון, ארהב, כשנשיא חדש הושבע. ברק אובאמה מייצג לאנשים ברחבי העולם תקווה לשינוי והתנתקות ממדיניות כושלת. קשה לומר שתוצאות הבחירות בישראל הביאו עימן תחושה דומה. הבוחר הישראלי התגלה פעם נוספת כנבוך בפני אתגרי העתיד וסיפק תשובה נבוכה, אם לא מביכה, הנושאת בחובה סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולמעמדה של ישראל בקרב אומות העולם.
הכותב הוא ראש תוכנית ליחסים בינלאומיים בריגנט’ס קולג’, לונדון ו –
Associate Fellow Royal Institute of International Affairs, Chatham House
