אני הייתי בן 12, כלומר עברו כמעט 40 שנה, והסתובבתי שם מאחורי הקלעים. אני זוכר באופן ברור איך כתבה את מילות השיר על הידיים כי לא זכרה מילה ותוך כדי השיר נפנפה את ידיה אל מול הפנים וכך צלחה את המופע בלי אף טעות. מי יודע, אולי השכחה הנוראית הזו התחילה כבר אז.
עניין מעציב. בכל פעם שהולך לעולמו אמן ישראלי בסדר גודל כזה, מגלגלים מיד כולם עיניים ושואלים בתימהון איך יכול להיות ששכחנו, הפקרנו והזנחנו את האמן הענק הזה בשנותיו האחרונות. במילים אחרות, למה לא כולם מסיימים כאן כמו פרנק סינטרה? אז אולי הגיע הזמן להתחיל לעשות משהו ולא רק לצקצק בלשון אחרי כל לוויה מפוארת זו או אחרת.
הבחירות בדרך
אתם לא מבינים מה אתם מפסידים שאתם לא כאן. מעבר לכיף הגדול של אם תהיה הפצצה איראנית או לא, ריח הבחירות מבצבץ מכל מקום. זה התחיל כשיאיר לפיד, האיש שאתם בטח זוכרים מתכניות האירוח של שנות ה-90′ ומהמדור האלמותי בידיעות אחרונות, החליט ללכת בעקבות אביו ולהצטרף לפוליטיקה. הוא איש שווה ביותר, אני מחבב אותו, אבל עברו שתי שניות מאז שהודיע על כוונתו לרוץ ועד שהופיעה הכותרת הראשונה בעיתון הארץ, שם סופר שלפיד הצעיר התקבל לתואר שני ולדוקטורט למרות שאין לו תואר ראשון. בואו נניח שאם היה מדובר בחברת כנסת ממוצא רוסי ומהשתייכות ליברמנית, היו עטים עליה כולם כמו משוגעים. אבל יש להניח שלפיד יצלח זאת למרות הכותרות שעוד מחכות לו.
מעורב ירושלמי
נניח רגע לפוליטיקה, ברשותכם מילה על ירושלים. פתאום באמצע החיים התאהבתי. אחרי שיכרון חושים ברומא, אמסטרדם וברלין הגיעה ירושלים וחבטה בכולן סנוקרת עד כדי נוקאאוט מטורף. זה קרה לרגל יום הנישואין שלנו, החלטנו להיפרד מהפקקים שמובילים לראש פינה, וירושלים עלתה לראש שמחתנו. ואכן השמחה הייתה ענקית.
לא הייתי בעיר העתיקה באופן יסודי מאז האינתיפאדה האחרונה. שכחתי כמה משובח שם. הערבוב הזה של כולם עם כולם מבהיר באופן סופני כמה השלום יכול להיות כאן מחר בבוקר וכמה המנהיגים משני הצדדים מפריעים לכולם להתפרנס בשקט. מדהים היה גם לראות איך חרדים שחורים משחור נדחקים יחד עם נשים צחות פרועות שיער בלבוש לא לגמרי מסורתי, כשכולם ביחד מחכים לעבור את הבדיקה הביטחונית, בדרך לעוד פתק אלוהי בכותל.
אני מכיר אנשים שנורא מתלהבים מצלצול פעמוני כנסיות באירופה. כשאני נתקל בסאונד הזה, בשמונה בבוקר באיזה עיירה אירופית קטנה, מתחשק לי לגשת אישית למקום ולדחוף בין שני הפעמונים את הגיבן מנוטרדם, בכדי לא להפריע את מנוחת השכנים. מתברר שגם המואזין לא כיף. בשמונה בבוקר, כשהמואזין החל לסלסל אל מול חלון המלון שלנו, הרגשתי צורך להצטרף למפלגה של ליברמן הקוראת להנמכת הזמר הזה. אתם יודעים מה זה מואזין חזק השכם בבוקר ועוד בערבית מדוברת? למה אי אפשר לסלסל ביידיש חרישית? אני בעד סובלנות דתית אבל לא כל כך מוקדם, לא כל כך חזק ואם אפשר, פחות יטבח אל-יהוד.
התחושה של קפיצה קטנה לחול עברה בנו. דיברנו כמעט רק באנגלית, קנינו מתנות אידיוטיות של תיירים סתומים ואכלנו כל מה שזז. אני מציע שתנסו את זה. בכל זאת, בירת ישראל – והיא באמת עוצרת נשימה.
ומילה אחת על האונייה שטבעה לאחרונה מול חופי איטליה. הקברניט הסהרורי הזה טען שהוא נפל למים ולא ברח. אני יודע גם מי דחף אותו. פינוקיו.
