המחזה Bad Jews, מאת ג’ושוע הרמון, מגיע לתיאטרון המטופח והמחודש של סנט ג’יימס, הסמוך לארמון בקינגהאם, לאחר הצלחה גדולה בניו יורק והעיר באת’.
יונה הוא צעיר יהודי בר?מזל, שהוריו רכשו עבורו במנהטן דירת סטודיו המשקיפה על נהר ההדסון. דפנה היא בת דודתו. השניים שבו זה עתה מהלווייתו של הסבא, ניצול שואה. כעבור זמן מצטרפים אליהם אחיו של יונה, ליאם, וחברתו הבלונדינית מלודי. הם נעדרו מההלוויה, אך הגיעו לשבעה. את הלילה הם עמדו לבלות בדירה ולמחרת יעזבו את ניו יורק.
דפנה (ג’נה אוגן) מחזיקה בידה את לפיד המורשת היהודית וההמשכיות המשפחתית, והיא גם ציונית בכל רמח איבריה. בשנה הבאה היא מתעתדת להתגייס לצהל. ליאם (אילן גודמן) מתעב אותה בשל כך. אם היה יכול, היה חונק אותה במו ידיו. הדת בעבורו היא משא כבד, שאותו השליך מעליו זה מכבר. את חברתו הגויה הוא הכיר באמצעות האינטרנט, והוא מתכוון להציע לה נישואין. יונה המארח (ג’ו כהן) משקיף על הנעשה סביבו באדישות מופגנת, אולם דפנה יוצאת מדעתה בשל נוכחותה של הלא?יהודייה הבלונדינית (ג’ינה בראמהיל). המתח בחדר מגיע לפיצוץ כשמסתבר לדפנה שליאם הצליח לקבל מסבו הגוסס את שרשרת החי, שאותה הצליח לשמור במשך שנתיים בתוך פיו בזמן השואה. תגובתה הופכת לסוערת אף יותר כשהיא מגלה שבן דודה מתכוון להציע לשיקסע שלו את ענק הזהב כחלק מהצעת הנישואים שלו. כאשר הוא עושה זאת בנוכחותה, היא מתנפלת על שניהם ותולשת בכוח את התכשיט מצווארה של מלודי, במה שהופך להתכתשות אלימה עם בני הזוג על המיטה.
דפנה, לכאורה לפחות, היא יצור בלתי נסבל. היא אגרסיבית, פולשנית, צדקנית, דעתנית, קנאית, טהרנית ובלתי מתפשרת. עבורה המסורת היהודית והמשפחתית היא חזות הכל. בעיני עצמה היא היהודייה הטובה. ליאם מלא הבוז, ואחיו הלא אכפתי, הם היהודים הרעים. מלודי היא ההפך הגמור של דפנה: עדינה, תמימה, בתולית ושוחרת טוב. את הצעת הנישואין של ליאם היא קיבלה בהלם ובתחושה עמוקה של תודה.
המחזה בן השעה וחצי מותיר את הצופה עם תחושה של אהדה כלפי דפנה, שמנסה להגן בחריקת שיניים ובחירוף נפש על מה שנדמה לה כדור הולך ונעלם, שאותו ייצג הסבא. היא אולי אינה מעודנת או יפה במיוחד, אך לוחמת בציפורניה על קיומו של המאחז האחרון בעולם משתנה, וכולה זעם קדוש. עבורה, שרשרת החי אינה סמל של אהבה, חלילה, אלא של 2,000 שנות רדיפה והישרדות.
אחרי התחלה פושרת, שבה העלילה מתחילה לקרום עור וגידים באיטיות, מתחילים הצופים במחזה לחוות רגעים בלתי נוחים המלווים באקורדים קומיים משחררים. ככל שהעלילה מתקדמת, היא הופכת לנפיצה יותר וזוכה לרגעיה הטובים ביותר הבאים לידי ביטוי בפרצי צחוק. מומלץ.
