הסטטיסטיקה בבריטניה מלמדת כי בכל שנה נפטרים באנגליה כמאה אלף איש כתוצאה מעישון, ועלות שרותי הבריאות הממלכתיים לטיפול במעשנים מגיעה לכ-1.7 מיליארד פאונד. למרות שאין חילוקי דעות על כך שהעישון פוגע בבריאות וגם במעשנים הפאסיביים (אלה היושבים בחברת המעשנים) יש שמכנים את החוק החדש התאבדות לעסקים.
החוק נכנס לתוקפו בראשון ביולי 2007 ומאז, בעצם, אסור לעשן כמעט בכל מקום סגור כשפינות העישון בפאבים, במועדונים ובמסעדות מבוטלות. זה לא חוקי לעשן במקומות עבודה, בבנייני עסקים, במשרדים, בבתי קולנוע ובמפעלים. גם על העישון בחוץ חלים תנאים: עישון תחת מחסה יהיה חוקי רק אם לפחות חצי מהאזור פתוח לאוויר החופשי. ובבריטניה כמו בבריטניה – כבר הונפק מספר טלפון למלשינים. מי שירצה לדווח על מעשנים לא חוקיים יוכל לצלצל למספר 0800-587-1667.
מסקר שערבה לשכת הבריאות הבריטית, עולה כי 95 אחוז מהאנשים מודעים לחוק החדש, והוא זוכה לתמיכה של 70 אחוז מיושבי הפאבים הקבועים. העומדים בראש הקמפיין נגד עישון סבורים כי ארבעה מיליון מעשנים ינסו להפסיק לעשן בעקבות החוק – אולם משרד הבריאות מעריך כי רק 10% מעשרת מיליון המעשנים באנגליה גם יצליחו.
על אף החוקים הנוקשים, במספר מקומות עדיין מותר עדיין לעשן. חלק מהם לא כל כך אטרקטיביים לציבור: בתי חולים פסיכיאטרים, ובתי כלא. גם בחדרי מעשנים בבתי מלון העישון עדיין מותר, ואמנים מופיעים יוכלו לעשות זאת כחלק מההופעה. אולם חוץ ממקומות אלו, העישון הפך למוקצה ואפילו בית הלורדים הפך לאזור ללא עישון.
כל בעלי העסקים בבריטניה קבלו בחודשים האחרונים מכתבים בדואר על תפקידם בהשמת החוק ומדבקות עם סמלים המורים על איסור העישון במקום. ההשלכות על עולם העסקים עדיין לא ברורות, אך יש המנבאים התרסקות למסעדות ופאבים אליהם היו רגילים להגיע בעיקר לקוחות מעשנים. לעוברים על החוק צפוי קנס של בערך 200 פאונד, ועסקים שלא יציבו שלטים נגד עישון ויעלימו עין מהחוק, צפויים לקנס של 2,500 פאונד. אותם בעלי עסקים קיבלו עידוד לאפשר לעובדיהם לצאת להפסקות שאכטה בחוץ.
לחוק השלכות גם על תחומים בלתי צפויים, ועל פי תקנות חדשות שיפורסמו בקרוב – אנשים המעשנים לא יוכלו להפוך להורים במשפחות אומנות לילדים צעירים.
חוק איסור העישון באנגליה הפך את בריטניה כולה לחופשייה מעישון, זאת לאחר שהחוק כבר נכנס לתוקפו קודם לכן בסקוטלנד, ווילס וצפון אירלנד. מדיניות דומה קיימת גם בניו-זילנד, נורבגיה, וחלקים מאוסטרליה, קנדה וארצות הברית.
מה אומרים הישראלים?
בעל פאב בלונדון שמתנגד לחוק החדש, החליט להיאבק בו, ושכר לשירותיו את עזרתה של לא אחרת מאשר אשת ראש הממשלה לשעבר, הגברת שרי בלייר… צעדים פחות דרסטיים נוקטים בעלי מסעדות ישראליות בגולדרס גרין. ומה אומרים הלקוחות?
אורית חולי – שיבורכו, תפילותיי נענו. אני אלרגית לעשן, מאלה שמאבדים את הקול והעיניים שלהם מתנפחות. שנים שאני לא יוצאת לבלות בגלל המעשנים, ומי שמגיע אלי יודע שהוא לא יכול לעשן בביתי. אני חושבת שהרבה אנשים יפסיקו לעשן בעקבות החוק, וגם מאז שנודע על הכוונה להחיל אותו אני יודעת על לא מעט מעשנים שכבר מכינים את עצמם בטיפולים או מנסים להפסיק לעשן באופן עצמאי.
יואל פרימן – בתור מעשן, אני מרגיש שהחברה מתייחסת אלינו כאל אזרחים סוג זין, ואני מאמין שהממשלה לא יכולה לקבוע את אורחות החיים באופן כה אינטימי. אני מבין את מי שאינו מעשן ואינו רוצה להיות בחברת מעשנים וסבור שבכל מקום צריכות להיות מוקצות פינות עישון רק לזה. אני מברך על עבודת הממשלה בהעלאת המודעות לנזקי העישון – למען הדור הבא – אבל אנחנו כבר מכורים ואין להוציא אותנו מהחיים החברתיים על ידי הטלת חוקים.
אנסטסיה יצחק – לפני שהגעתי ללונדון עבדתי בקניון בחיפה, ושם כששונה החוק, מספר הלקוחות במסעדות פחת באחוזים רבים. המסעדות שם התרסקו. בבריטניה ניסו במשך תקופה ארוכה להעלות את מחירי הסיגריות כדי לגרום לאנשים להפסיק לעשן אבל זה לא עזר. אני אישית מעשנת, וצופה שהרבה סועדים שמתים לסיגריה אחרי הארוחה יוותרו על סוג בילוי זה.
מוקי רוטבלום – אני חושב שזה חוק נהדר! אני לא אוהב שמעשנים לידי כשאני אוכל וכשאני שותה ולכן אני מבסוט!.
באשאר, עובד מטבח ישראלי, עומד ומעשן מתחת לשעון הזמן האוזל. בקרוב יצטרך לקבל הפסקות עישון מסודרות לצאת ולעשן ברחוב.
