פעם כינו אותנו נפולת של נמושות. מי שהעז לעזוב את ישראל נחשב לבוגד במולדת, אדם שיש להוקיע. עם השנים והרווחה שבאה על הארץ, נדמה היה שהמצב השתנה; הישראלים התרככו והחלו לקבל את הרעיון שמותר לבדוק את החיים מחוץ למזרח התיכון ושאדם שיצא לנסות את מזלו בחול אינו צריך לשאת אות קין. נראה היה שבניו יורק, פריז ולונדון אפשר להיות יהודי, ציוני ולגמרי ישראלי.
ואז באה סדרת הכתבות של מתן חודורוב בערוץ 10, והשיבה לחיים את הוויכוח הישן ההוא. המאבק בין אלה שטוענים, שלפעמים מותר לשבור את הכלים ולנסות לבסס חיים נוחים יותר, לבין המתנגדים הנחרצים – שבר שיאים וירטואליים ברשתות החברתיות. שר האוצר יאיר לפיד מיהר לזנק גם הוא אל הקלחת כשהאשים את העוזבים כי הם מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין יותר נוח. מיד אחריו הצטרפו אחרים, ביניהם סגן הרמטכל לשעבר, עוזי דיין, שאמר: לעולם תהיה בעיניי הירידה מהארץ – בגידה ברעיון הציוני, והעיתונאי בן כספית שכתב בטורו בסופהשבוע: אני לא מסוגל לשכנע את עצמי שהחיים הם מכרז ואנחנו נקבל את ההצעה הטובה והזולה ביותר.
אך האם הכול באמת מתחיל ונגמר ביוקר המחייה, כפי שמשתקף מסדרת הכתבות בערוץ 10 או שהסיבות להגירה הן לעיתים מורכבות יותר? האם יש דמיון בין הישראלים בלונדון לבין אלה שבברלין? מתי בכלל אפשר להגדיר מישהו כיורד – אחרי שנה, חמש או 20, והאם יש בכלל מקום לטרמינולוגיה הביקורתית שמשתמעת מהמילה ירידה? אלה שעשו את המהלך ועזבו את ישראל מודעים בהחלט לסערה שמתחוללת סביבם ויש להם הרבה מה לומר.
נחזור להילחם על הבית
ניר ושרית דופלר (שניהם 36), הוא עובד בסטארט-אפ ישראלי והיא בעלת קליניקה לרפואה סינית, הגיעו ללונדון לפני שש שנים. בני הזוג, הורים לשני ילדים קטנים, עברו לבירה הבריטית לאחר שניר מאס בטיסות דו-שבועיות לצורך עבודה. עברנו לכאן לשנה-שנתיים, להקים את התשתית האירופאית של החברה, הוא מספר.
והנה עברו כבר שש. אינרציה או החלטה מודעת?
שילוב של השניים. נולדו הילדים, התחילו כאן חיים, התחלנו להתגלגל… אנחנו מאמינים שנחזור לישראל. אין עדיין תאריך יעד, אבל ברור לנו שאנחנו רוצים שילדינו יראו את ישראל כבית.
שרית וניר השתתפו בסדרת הכתבות בערוץ 10 ונותרו עם בטן מלאה על התוצאה. לטענתם, בצילומים נאמר להם שהכתבה עוסקת בהשוואת מחירים. מפה לשם זה הפך להיות כתבה על יורדים, אומר ניר. אם היו אומרים לי שזו כתבה על יורדים, הייתי אומר ‘לא’.
כי אתה לא רואה את עצמך כיורד?
גם כי אני לא רואה את עצמי כיורד וגם כי המונח ירידה הוא רדוד. במיוחד כשזה בא ממדינה שבה ראש הממשלה בילה שנים בחול. הוא למד, עבד ונישא שם, ואף אחד לא רואה אותו כבוגד. אני לא יודע מה לגבי מקומות אחרים, אבל להציג את האנשים שעזבו ללונדון כאילו עשו את זה בטריקת דלת בגלל המצב הכלכלי זה מגוחך. אנשים עוזבים ללונדון כי העולם הופך לגלובלי והם רוצים ללמוד בבתי ספר בינלאומיים, לטפח קריירה, לפתח יכולות גלובליות. חלק מהם יחזרו לישראל עם המון ידע שיתרום למדינה. ברור שאם ישראל תהיה בסכנה, נחזור מיד להילחם עליה. הפריע לי שניסו להציג אותנו כאילו עברנו כדי להשיג ‘דיל’ טוב יותר.
איך אתם מרגישים עם האמירה של לפיד?
ההתבטאות של לפיד בלתי נסבלת ואומללה, במיוחד שכמה ימים אחר כך וכמעט באותה נשימה הוא שיבח את זוכי פרס נובל הישראלים שעזבו את הארץ לפני 40 שנה, זה מגוחך. לפיד בעצמו ניסה את מזלו בחול ככותב. כשר אוצר, כדאי שקודם יבחן את הנתונים וממה הם נובעים, ושיתבטא לגופו של עניין: ‘יש בעיה וככה אנחנו מטפלים בה’.
בארץ לא צריכים אותי
אלעד חי אתיה (28), בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה, ניצל את הדרכון הצרפתי שלו והגיע ללונדון לפני כשנה. לכאורה התאמה מושלמת לפרופיל היורד החדש: צעיר, בוגר מאוכזב של המחאה החברתית, שהחליט לנטוש בכאב. אלא שזה ממש לא הסיפור של אתיה. הגעתי לכאן כי אני ממש לא אוהב את הארץ, הוא משחרר הצהרה מפתיעה.
אז זה לא עניין כלכלי?
בארץ הרווחתי יותר. פה אני מרוויח פחות, אבל מרגיש חופשי: האנשים, האווירה, הכול הרבה יותר רגוע. בישראל האווירה לחוצה, הבירוקרטיה נוראית, אין כבוד למבוגרים ולמוגבלים, והכל קם ונופל על כבוד. בישראל הייתי הרבה יותר עצבני, חסר סבלנות ונוטה להתפרצויות, כי האווירה השפיעה עליי.
מתי גמלה ההחלטה לעזוב?
כבר בגיל 16 אמרתי שאני בישראל לא נשאר. אחרי שירות צבאי בסדיר ובקבע התחלתי ללמוד צרפתית, התקבלתי לסורבון ותכננתי את העזיבה שלי. בסוף למדתי בארץ, אבל המשכתי להרגיש את סיר הלחץ הזה שהוא ישראל. לקח לי 12 שנה כמעט להגיע להחלטה סופית. אני נולדתי למשפחה הנכונה אז יש לי דרכון ויש לי את האופציה. אני מאמין שבישראל כרגע לא צריכים אותי. גם בריטי שלא אוהב את בריטניה, עדיף שלא יגור בה.
לא נכון יותר לנסות לתקן מבפנים?
נכון, אבל אם רוצים לתקן צריך ללמוד. אנחנו כאן כדי ללמוד, וכשנחזור נוכל לתקן.
אז אתה כן מתכנן לחזור?
כן, אבל אני לא יודע להגיד מתי. נכון לעכשיו עזבתי את הארץ.
לפולמוס האגרסיבי בנושא הירידה הוא לא מתחבר. אין מקום לשיח הזה, קובע אתיה. אני בחרתי לחיות את הדרך שלי לא בארץ, וזה לגיטימי. אף אחד לא יכול לשפוט אותי.
בישראל נמצאת הזהות
הד וענת אמיתי מתגוררים בצפון לונדון עם שלושת ילדיהם, בני שנתיים עד תשע. הד (41) הגיע לממלכה עם הוריו כשהיה בן 16. ההורים חזרו לישראל אחרי כמה שנים, הוא נשאר, למד משפטים באוניברסיטה והתחיל סטאז’. כיום הוא עורך דין ועוסק במיסוי.
בזמנו זה הרגיש נכון להישאר, ודבר הוביל לדבר, לא עצרתי לחשוב, הוא מסביר. כל הזמן בראש קיננה המחשבה שבטח אחזור עוד שנה, עוד שנתיים, אבל אז יש עבודה, ולמה לא להישאר עוד קצת?.
בשנת 2000 הגיעה ענת לביקור בלונדון והשניים נפגשו והפכו לזוג. אחרי שנה אינטנסיבית על קו לונדון-תל אביב, עברה גם היא להתגורר בעיר. אני מאמינה שצריך לנסות מקומות אחרים, עבודות אחרות, היא אומרת, אני לא מרגישה נוטשת. אני רואה בזה הזדמנות.
אתם חושבים על חזרה לפעמים?
ענת: תמיד תהיה בנו ההתחבטות שאולי בארץ יהיה יותר כיף, ושהילדים יוכלו לגדול בסביבה שבה אנחנו גדלנו, עם האוכל ומזג האוויר. בישראל נמצאת המשפחה, השייכות, הזהות. הילדים, אגב, מדברים קוראים וכותבים בעברית, והקטן אפילו הולך לגן ישראלי.
לפני שנתיים כמעט חזרה המשפחה לישראל: הילדים היו רשומים לבית ספר ולגן וכבר חיפשנו דירות, אבל אז הד קיבל הצעת עבודה טובה, עם אופציה לפתוח בשלב מאוחר יותר משרד בישראל. אז נשארנו בלונדון, וכרגע ההרגשה היא שאנחנו דווקא כן רוצים להישאר כאן.
ואיך אתם מרגישים עם השיח נגד ההגירה בישראל?
הד: אני לא חושב שמישהו כאן ממש מרגיש את זה. אף אחד לא דופק לי על הדלת ומבקש שאחזור, ואני לא יודע מה הייתה התגובה שלי אם מישהו היה עושה את זה. בסופו של דבר, כולנו יודעים שהחיים באנגליה הרבה יותר קלים. בישראל כל אחד מנסה להגיע ראשון, לקבל קצת יותר מהחבר שלו. אם מישהו פותח שווארמה מצליחה, מיד עשרה אחרים יפתחו לידו. פה נותנים כבוד. לחזור לישראל מבחינתי זה לא רק לבנות משהו חדש, זה גם להתחרות באנשים שהמהות שלהם היא תחרות. הרבה יותר קל לקנות נכס בישראל ולבוא לבקר.
את האמירה של שר האוצר לפיד, בכל מקרה, הם לא לוקחים ללב. זה לא מעניין מה שהוא אומר, מצהיר הד. אני מרגיש שאני תורם לישראל גם מכאן. כעורך דין אני מטפל בהרבה לקוחות יהודיים שתורמים לארץ, וגם תורם בעצמי. נכון שאני לא משלם מס הכנסה בישראל, אבל אני משלם על חופשה בישראל פי שניים ממה שהייתי משלם על חופשה בקריביים.
האמירות שלו לא רלוונטיות לחיים שלנו, קובעים בני הזוג. בסופו של דבר, זכותו של כל אחד לחיות איפה שמתאים לו.
_______________________________________
תגובות
יחד עם ‘חדשות 10′, אני עומד בגאווה מאחורי סדרת הכתבות ה’יורדים החדשים’ ששידרנו בחודש שעבר, על שלל התובנות הנגזרות ממנה, מוסר לנו מתן חודורוב בתגובה על הטענות שהועלו בכתבה זו. מי שצפה בפרקי הסדרה יודע היטב שהמהגרים לא הוצגו בה כמקשה אחת, אלא להיפך: הכתבות הבחינו בין סיבות שונות שדחפו ישראלים לחיות בחול, משכי הזמן המשתנים לשהייתם שם, תכניות החזרה לארץ של כל אחד ואחת מהם, שיקולי הרווקים לעומת המשפחות ומאפיינים ייחודיים ליעדי מגורים שונים באירופה ובארהב. מטרת הכתבה הייתה להציב מראה בפני החברה הישראלית כולה כדי להתריע מפני הסכנות במישור הלאומי שנגרמות לישראל כתוצאה מיוקר המחיה המשתולל ומחירי הדירות הגואים בשטחה. רק כך ניתן יהיה להערכתי לקדם שינוי כלכלי אמיתי.
לעומת זאת, שרון בואנוס, מנהלת הבית הישראלי בלונדון, לא מתחברת לכותרת היורדים החדשים. יורדים היא מילה שכבר מזמן לא קיימת באוצר המילים שלנו, היא טוענת, כולנו מודעים לשינויים שמתרחשים סביב העולם ולכך שאזרחים רבים מעתיקים את מושבם מסיבות מגוונות. הישראלים שאני מכירה הגיעו ללונדון בעיקר בגלל לימודים, רילוקיישן בעבודה או בעקבות בן/בת זוג בריטים, ורובם הגדול מתכננים לשוב לישראל בשלב זה או אחר.
שר האוצר יאיר לפיד בחר שלא להגיב.
