אחרי ההצלחה המסחררת של יריד האמנות הבינלאומי, Frieze, לונדון ממשיכה את עונת האמנות שלה ומציעה מגוון רחב ומסקרן של תערוכות. מציור פלמי בין 600 שנה ועד צילום וקולנוע עכשווי.
ריכזתי עבורכם חמש המלצות נבחרות שלי לחודש נובמבר.
יאן ואן אייק- הדיוקנאות (Jan van Eyck- The Portraits)
יאן ואן אייק הוא אחד האמנים החשובים והמשפיעים ביותר של המאה ה-15. התערוכה הנה הזדמנות חד פעמית לראות כיצד נולד הדיוקן המודרני. יצירותיו של ואן אייק תופסות מקום מרכזי בסיורים שאני מדריכה בגלריה הלאומית, אליה אני שבה פעם אחר פעם.
ואן אייק שפעל בחצרו של הדוכס בורגונדיה, לא המציא את צבע השמן, אבל הביא אותו לדרגת תחכום ששינתה את הציור האירופאי. שכבות צבע דקות ושקופות אפשרו לו לבנות אור מבפנים, תחושה של ברק רטוב בעין, החזר זעיר על אבן חן, מרקם של פרווה או קטיפה. המיומנות הטכנית הזאת אינה אמצעי ראווה בלבד אלא משרתת התבוננות כמעט חסרת רחמים באדם המסוים שמולו, בלי לייפות את האף, העור או סימני הגיל.
החידוש הגדול בתערוכה הוא המיקוד בדיוקנאות כגוף עבודה עצמאי. בתערוכה תוכלו לראות את תשעת הדיוקנים המוכרים שלו זה לצד זה. לואן אייק שפה ויזואלית ייחודית של רקע כהה המבטל הקשר ומקרב את הפנים, מסגרת צמודה שאינה משאירה לדמות לאן לסגת ומבט שנע בין פנייה אלינו לבין שקיעה פנימה אל הרקע שמאחורי הדמות כאילו מנסה להראות פחות את מעמד הדמות ויותר את עולמה הפנימי.
״דיוקן ארנולפיני” ((The Arnolfini Portrait, 1434, הוא ככל הנראה אחד הציורים המפורסמים והמסקרנים ביותר בעולם. בציור מופיעים גבר ואישה בתוך חדר ביתי וסביבם חפצים בעלי משמעות סמלית. ואן אייק השתמש בצבעי שמן כדי ליצור פרטים מדוייקים, אור טבעי והשתקפויות. מראה קמורה התלויה על הקיר משקפת את החדר כולו ומגלה שתי דמויות בפתח החדר ובכך חושפת חלק נוסף מהסצינה שאינו מתגלה באופן ישיר ומכריחה אותנו להבין שהציור הוא תמונה אך גם עדות לנוכחותם של דמויות נוספות בחדר. ייחודיות היצירה היא בהרחבת נקודת המבטו של הצופה והצגת מיומנות מרשימה של האמן. לעומת זאת, בדיוקנאות היחיד של ואן אייק, הדרמה מצטמצמת לפנים ולידיים. הכיסוי האדום, קו הלסת וטבעת אחוזה בין אצבעות, משמשים ככלי ליצירת אופי. בעיניי, הכוח של ואן אייק נמצא בדיוק במתח הזה, דיוקן אובייקטיבי לכאורה שמייצר מסתורין, אך לא פתרון.
מיקום: National Gallery, Trafalgar Square
תאריכים: 21 בנובמבר 2026 עד 11 באפריל 2027
כרטיס רגיל: £18 (כניסה חינם עד גיל 18).
לרכישת כרטיסים לחצו כאן.
ונסה בל ודנקן גרנט- אל תוך בלומסברי (Vanessa Bell and Duncan Grant)
התערוכה מציגה את עולמם האמנותי של שני אמנים בריטים מרכזיים, את הקשר היצירתי ביניהם ואת השפעתם על האמנות המודרנית באמצעות ציורים, עיצובי רהיטים, טקסטיל ועבודות קרמיקה.
ונסה בל ודנקן גרנט היו מהכוחות החזותיים המרכזיים של חוג בלומסברי, שנקראו בעיקר דרך המעגל החברתי שסביבם, וירג’יניה וולף, ג’ון מיינרד קיינס ורוג’ר פריי, וכן דרך ביתם בצ’רלסטון, שאת קירותיו, רהיטיו וחפציו הם ציירו ועיצבו. בל פיתחה ציור שבו אינטימיות ביתית מקבלת מבנה מודרניסטי נועז. גרנט, נע בין ציור, תפאורה ועיצוב, מביא חופש צבעוני וקווי. מה שמבדיל את התערוכה הזאת מרטרוספקטיבות קודמות הוא האופן שבו היא מציגה את העבודה המשותפת שלהם כחלק מרכזי בתהליך היצירה. במשך כחמישה עשורים השניים חלקו בית, סטודיו ועבודה משותפת, שבמהלכה החליפו רעיונות, השפיעו זה על יצירתו של האחרוכל זאת מבלי שהעבודות שלהם נטמעו זו בזו.
יותר משלוש מאות פריטים, ציורים, רישומים, טקסטיל, קרמיקה, רהיטים וחפצים מבטלים את ההיררכיה בין ״אמנות גבוהה״ לעיצוב שימושי. שחזור הסטודיו מצ’רלסטון אינו תפאורה נוסטלגית בלבד והוא מאפשר להבין כיצד שולחן, קיר מצויר, בד וכד הפכו לחלק מאותה מחשבה חזותית. במקום שני מסלולים ביוגרפיים מקבילים, מתקבלת מערכת של תגובות, השפעות והבדלים בין השניים.
בציורי הפנים והטבע הדומם של בל ניתן לראות כיצד היא משטיחה חלל מבלי לוותר על תחושת חיים. קערה או כיסא אינם רק אביזרים אלא כתמי צבע שמחזיקים את הקומפוזיציה כולה. אצל גרנט, הדמות נמסה לעיתים בתוך דגם דקורטיבי והקו נע בחופשיות בין גוף, בד ורקע. הנקודה המעניינת בעיניי היא המעבר מהציורים אל חפצי הבית: מסכי אח, כלי קרמיקה ואריגים חושפים כיצד אותה שפה של צבע, קצב ודגם מתקיימת בכל תחומי יצירתם. הבית כאן אינו רק נושא, הוא מדיום.
מיקום: Tate Britian Millbank, London SW1P 4RG
תאריכים: 12 בנובמבר 2026 עד 11 באפריל 2027
כרטיס רגיל: £20
לרכישת כרטיסים לחצו כאן.
פגי גוגנהיים- לידתה של אספנית (Peggy Guggenheim)
פגי גוגנהיים זכורה כיום כאחת מאספניות האמנות המשפיעות של המאה ה-20, אך הסיפור הלונדוני שלה שהחל בשנת 1938 היה נקודת מפנה בעיצוב דרכה. התערוכה חוזרת אל הרגע שבו גוגנהיים החלה לגבש את חזונה האמנותי לא באמצעות רכישת יצירות בלבד, אלא דרך גילוי אמנים חדשים, יצירת קשרים ותמיכה באמנות שטרם זכתה להכרה רחבה.
גוגנהיים, שנולדה בניו יורק בשנת 1898 למשפחה יהודית אמידה, לא הסתפקה בתפקיד מסורתי של אספנית. היא ביקשה להיות מעורבת בעיצוב עולם האמנות של זמנה, לזהות מגמות חדשות ולתת במה לאמנים שפעלו מחוץ למוסכמות. בשנת 1938 ללא ניסיון ממושך בניהול גלריה אך עם אינטואיציה חריפה ורשת קשרים יוצאת דופן, היא פתחה את Guggenheim Jeune ברחוב קורק במייפר. בתוך 18 חודשים הציגה אמנות שהקהל הבריטי עדיין התקשה למקם: הפשטה גאומטרית לצד סוריאליזם, אמנים מבוססים לצד קולות חדשים, ופסלות נשים בתוך שדה גברי מאוד.
באמצעות יצירות אמנות לצד תיעוד היסטורי וחומרים ארכיוניים, נבנה סיפור שאינו עוסק רק בתוצאה הסופית אלא גם בהחלטות ובמפגשים בין אמנים מפורסמים כגון קנדינסקי ומונדריאן, דאלי ואיילין אגר, הנרי מור וברברה הפוורת’, שמדגיש כי מודרניזם אינו היה קו אחד של התקדמות, אלא ויכוח חי בין צורה טהורה, דימוי חלומי וחומר גופני.
בשנות השלושים, עם עליית הנאציזם באירופה והרדיפה של אמנים ושל יצירות שהוגדרו כ״אמנות מנוונת״, קיבלו בחירותיה האמנותיות של גוגנהיים משמעות רחבה יותר ובכך הפכה התמיכה באמנות המודרנית לעמדה תרבותית בעלת משמעות היסטורית.
התערוכה מספקת מבט על ראשית דרכה של גוגנהיים כאספנית ומעצימה את כוחה של בחירה אמנותית נועזת לשנות את האופן שבו אנחנו רואים אמנות.
פגי גוגנהיים זכורה כיום כאחת מאספניות האמנות המשפיעות של המאה ה-20, אך הסיפור הלונדוני שלה שהחל בשנת 1938 היה נקודת מפנה בעיצוב דרכה. התערוכה חוזרת אל הרגע שבו גוגנהיים החלה לגבש את חזונה האמנותי לא באמצעות רכישת יצירות בלבד, אלא דרך גילוי אמנים חדשים, יצירת קשרים ותמיכה באמנות שטרם זכתה להכרה רחבה.
גוגנהיים, שנולדה בניו יורק בשנת 1898 למשפחה יהודית אמידה, לא הסתפקה בתפקיד מסורתי של אספנית. היא ביקשה להיות מעורבת בעיצוב עולם האמנות של זמנה, לזהות מגמות חדשות ולתת במה לאמנים שפעלו מחוץ למוסכמות. בשנת 1938 ללא ניסיון ממושך בניהול גלריה אך עם אינטואיציה חריפה ורשת קשרים יוצאת דופן, היא פתחה את Guggenheim Jeune ברחוב קורק במייפר. בתוך 18 חודשים הציגה אמנות שהקהל הבריטי עדיין התקשה למקם: הפשטה גאומטרית לצד סוריאליזם, אמנים מבוססים לצד קולות חדשים, ופסלות נשים בתוך שדה גברי מאוד.
באמצעות יצירות אמנות לצד תיעוד היסטורי וחומרים ארכיוניים, נבנה סיפור שאינו עוסק רק בתוצאה הסופית אלא גם בהחלטות ובמפגשים בין אמנים מפורסמים כגון קנדינסקי ומונדריאן, דאלי ואיילין אגר, הנרי מור וברברה הפוורת’, שמדגיש כי מודרניזם אינו היה קו אחד של התקדמות, אלא ויכוח חי בין צורה טהורה, דימוי חלומי וחומר גופני.
בשנות השלושים, עם עליית הנאציזם באירופה והרדיפה של אמנים ושל יצירות שהוגדרו כ״אמנות מנוונת״, קיבלו בחירותיה האמנותיות של גוגנהיים משמעות רחבה יותר ובכך הפכה התמיכה באמנות המודרנית לעמדה תרבותית בעלת משמעות היסטורית.
התערוכה מספקת מבט על ראשית דרכה של גוגנהיים כאספנית ומעצימה את כוחה של בחירה אמנותית נועזת לשנות את האופן שבו אנחנו רואים אמנות.
מיקום: Royal Academy of Arts, Burlington House, Piccadilly
תאריכים: 21 בנובמבר 2026 עד 14 במרץ 2027
כרטיס רגיל: £17
לרכישת כרטיסים לחצו כאן.
נאן גולדין- מעולם לא עשית דבר רע (Nan Goldin: You Never Did Anything Wrong)
נאן גולדין, ילידת 1953, היא אחת מצלמות ואמניות המשפיעות ביותר של זמננו. במשך יותר מחמישה עשורים היא מצלמת את חייה ואת חייהם קרוביה כמו בני זוג, חברים, קהילות קווריות, אנשים שמתמודדים עם התמכרויות ואנשים החיים בשולי החברה. הצילום שלה אינו מבקש לייפות את המציאות או להציג אותה ממרחק בטוח, הוא אינטימי, חשוף, לעיתים קשה לצפייה, ובו בזמן מלא אהבה וחמלה. גולדין מצלמת את אנשיה מתוך תחושה של קרבה עמוקה ולא כמתבוננת חיצונית המבקשת לתעדם. כך נוצר גוף עבודה שנע בין יומן אישי, אלבום משפחתי לא שיגרתי ועדות חברתית פוליטית.
תערוכה זאת תהיה התערוכה המוסדית הראשונה שלה בבריטניה מאז 2002 בה היא מביאה את שפתה האמנותית למפגש חדש עם קולנוע, צילום וזיכרון. היא מסמנת שינוי לעומת תערוכות קודמות שהתמקדו בעיקר ביומן אנושי ובצילום סטילס. ארבעה סרטים בני כעשרים דקות מעבירים את מרכז הכובד אל הזמן, הקול, העריכה והתנועה. ״Memory Lost״ חוזר להתמכרות דרך זיכרון מקוטע, ״Stendhal Syndrome״ מצלמת דיוקנאות של חברים ואהובים בדומה לסגנון של אמנות קלאסית ושני חלקי ״You Never Did Anything Wrong״ מפנים את המבט אל תודעת בעלי החיים ואל האדמה.
אצל גולדין, העריכה היא קריאה של דימוי. תמונה שברירית מקבלת לפתע משמעות אחרת כשהיא באה אחרי פסל עתיק או לפני נוף פצוע. הדמיון החזותי בין גוף חי לדמות מוזיאלית מערער את הגבול בין ״חיים״ ל״אמנות״. צבע רווי, אור ביתי ולעיתים גרעיניות של הצילום אינם אפקט סגנוני בלבד אלא הופכים את הצילום לזיכרון שיש לו טמפרטורה. מבחינתי, המעבר אל בעלי חיים ונוף מרחיב את השאלה הקבועה שלה: למי אנחנו נותנים להיראות, ועל איזה כאב אנחנו מסכימים להביט.
התערוכה היא הזדמנות מצויינת לבקר בעבודות קולנועיות חדשות של נאן גולדין שטרם נחשפו לקהל הרחב מלאה בעבודה עכשווית ואיטית יותר, תערוכה שדורשת זמן ולא רק סיבוב מהיר בין קירות הגלריה.
מיקום: Southbank Centre, Belvedere Road, London, SE1 8XX
תאריכים: 24 בנובמבר 2026 עד 14 במרץ 2027
כרטיס רגיל: £19
לרכישת כרטיסים לחצו כאן.
פרדי מרקורי- דברים נפלאים (Freddie Mercury- Splendid Things)
פרדי מרקורי סולן להקת קווין אמן במה בעל סגנון ייחודי שאהב לבוש, אופנה ותיאטרון בהם השתמש להפוך את עצמו לדמות בימתית בלתי נשכחת. מראשית דרכו בשנות ה-70, הוא בנה דמות ציבורית שנעה בין זוהר תיאטרלי, הומור, פגיעוּת וסמכות כמעט מלכותית.
התערוכה מציינת שמונים שנה להולדתו באמצעות שמונה מערכות לבוש מהקריירה שלו, משנותיו הראשונות בקווין ועד להופעות וסרטוני הסולו המאוחרים שלו. בין הפריטים המוצגים נמצאים תלבושות במה מפורסמות, פריטים שעיצבו את המראה הייחודי שלו וחפצים אישיים שמספרים את סיפור חייו. דרך הפריטים אפשר לראות כיצד הוא שילב בין מוסיקה, אופנה ותיאטרון, וכיצד יצר דמות בימתית נועזת, צבעונית ובלתי נשכחת.
התערוכה מאפשרת להכיר צדדים פחות מוכרים באישיותו של פרדי מרקיורי. המבקרים יכולים להבין כיצד נבנה הדימוי הציבורי שלו וכיצד הוא השפיע על עולם המוסיקה והאופנה.
מיקום: V&A South Kensington, Cromwell Road London
תאריכים: 24 באוקטובר 2026 עד 17 בינואר 202
כניסה חופשית, אין צורך בהרשמה מראש.
לאתר התערוכה הרשמי לחצו כאן.
הכותבת, אמנית וצלמת, מקיימת סיורי בוטיק בגלריות ובתי מכירות לאמנות בלונדון לקבוצות וליחידים לפי הזמנה:
לפרטים והרשמה: www.calanitgallerytours.com
עמוד פייסבוק: www.facebook.com/calanitgallerytours
אימייל: calanit.sc@gmail.com
אינסטגרם: Calanit_gallerytours
