בסוף יוני צפוי יהודה פוליקר להגיע ללונדון להופעה מיוחדת בתיאטרון ה’לוגן הול’ שבבלומסברי. במופע, שאורכו כשעתיים, ינגן פוליקר את מיטב להיטיו, מתקופת בנזין ועד היום, כולל שירים שכתב לאחרונה ביחד עם מנוליס רסוליס, אחד מהיוצרים החשובים בזמר היווני. לפני כחודשיים, יצא ביוון אלבומם המשותף, ‘חומוס סאפיינס’, שהוקלט בחשאי באולפנו הביתי של פוליקר בתל-אביב.
במה ‘חומוס סאפיינס’ שונה מ’עיניים שלי’ ו’אפר ואבק’ שסימנו את תחילת הרומן שלך עם המוזיקה היוונית?
החלק שלי ב’חומוס סאפיינס’ הוא כמלחין ומפיק מוזיקלי, וזה בעצם יותר אלבום של מנוליס רסוליס.
רסוליס היה ידוע במשך שנים בביקורת שלו על ישראל – כיצד התמודדת עם האתגר הזה?
מנוליס למד להכיר את ישראל ואת הישראלים יותר ויותר במהלך ביקוריו בארץ, מה שעזר לו לפתח דיעות יותר מנומקות ויותר מאוזנות על הבעיות באיזור. כיום ישנם מצבים שהוא נשמע לי יותר פרו ישראלי מהרבה ישראלים שאני מכיר.
האם אתה מרגיש שהמלחמה האחרונה שינתה את רמת המעורבות הפוליטית של אמנים ישראלים? מה עמדתך באשר לסוגיית המעורבות הפוליטית של זמרים ויוצרים?
אין לי הרגשה שרמת המעורבות הפוליטית של אמנים ישראלים השתנתה בעקבות המלחמה. אמנים מוטב שיעשו אמנות ויבטאו את עמדותיהם, רגשותיהם והשקפת עולמם בכלים האמנותיים שיש להם. את הפוליטיקה מוטב להשאיר לפוליטיקאים. לכל אחד יש דיעות כאלה ואחרות, ולאמנים יש כלים אמנותיים לבטא בהם את עצמם, כלים שלרבים אחרים אין.
הופעת לאחרונה עם ברי סחרוף במופע גולדסטאר סאונד סיסטם 2007 שזכה לביקורות נלהבות. האם אתה יכול לספר קצת על העבודה עם ברי ועם רע מוכיח (שהיה אחראי על ההפקה המוזיקלית – ק. ר.)?
זה היה מפגש מרגש ומרתק. ברי גיטריסט נפלא ומבצע ייחודי, ורע הוא מוזיקאי מקורי ויצירתי מהסוג הנדיר. שיתוף הפעולה הניב כמה וכמה ביצועים מפתיעים שהיה כייף אדיר לנגן אותם על הבמה. נהניתי מכל שניה, ואשמח לחזור על החוויה גם בעתיד.
האהבה הגדולה גם אצלך וגם אצל ברי למוזיקה בלקנית היא חלק חשוב מאוד ביצירה של שניכם. נדמה שעברתם תהליך דומה של ניסיון לברוח מהמוזיקה עליה גדלתם (היוונית במקרה שלך והטורקית במקרה של ברי) לכיוון הרוק וחזרה לשורשים האלה בשלב מאוחר יותר של הקריירה. איזה תהליכים היית צריך לעבור עם עצמך על מנת לחזור למוזיקה היוונית?
מדובר בתהליכים טבעיים ובלתי נמנעים של התבגרות, חיפוש מתמיד בתוך הנפש, בהיסטוריה הפרטית, משפחתית, יהודית, ישראלית, ים-תיכונית. עיסוק בזהויות המעורבות שיש בהן את ההווה הישראלי והעבר הגלותי, ואהבה גדולה לשורשים שנטועים עמוק בתוך תוכנו.
לא הרבה יודעים, אך את הפריצה הגדולה שלו עם בנזין ב-1982 עשה פוליקר כשהוא כבר בן 32. לפני כן, במשך שנים ניגנה הלהקה (תחת השם ‘ברקת’) בחתונות ואירועים, אך עם חומר יוצא דופן שכלל הרבה רוק קלאסי, כמו קווין ופינק פלויד. רמת הביצועים הגבוהה היא זו שהביאה להם בסוף הכרה בברנז’ה – תחילה עם צביקה פיק ולהקת ברוש שצרפו אליהם את פוליקר, ואחר כך עם יעקב גלעד, שלקח אותם תחת חסותו ועד היום משמש כמפיק המוזיקלי של פוליקר וכותב מרבית הטקסטים של שיריו.
האם נוכל לצפות גם לשירים באנגלית?
כיום אין שירים שאני שר באנגלית מלבד ‘עוד לבנה בחומה’ של פינק פלויד, אותו אנחנו מבצעים לעיתים רחוקות.
איזה סוג של אינטגרציה אתה אוהב עם הקהל?
אינטימית, ישירה, חמה ואוהבת – כמו בזוגיות טובה.
האם הופעת בפני קהל של ישראלים במקומות אחרים בחול בעבר?
רק בערים הגדולות בארהב.
ומה אתה מתכנן לעשות בלונדון בזמנך הפנוי?
עד כמה שהזמן יאפשר, אולי לבקר בטייט גלרי, באיזה שוק או שניים, וקצת שופינג, בעיקר בחנויות לציוד נגינה.
פוליקר, שממעט להופיע בחול, נענה להזמנה של הפורום הישראלי של ה-JNF שיזמו את המופע במטרה לגייס כספים עבור בית החולים ‘גליל מערבי’ שבנהריה. כל ההכנסות ייתרמו למען תוכנית לבניית מערך חירום תת קרקעי שיאפשר לבית החולים לפעול תחת אש, לאחר שבמלחמה האחרונה בהיותו צמוד לגבול ישראל-לבנון סבל קשות מירי הטילים. במופע, שעל הפקתו המוזיקלית מופקד יעקב גלעד, ינגנו לצידו של פוליקר: נועם אטלס (קלידים), יוני פוליקר (גיטרה ובוזוקי), שמוליק שמיר (גיטרה), נתן פינטו (כלי הקשה), דניאל ספיר (באס), ליאוניד דצלמן (פסנתר) ורוני אלקין (תופים).
א’ 24/6. 19:30.
Tel: 020-8201 7441/2
