גידי ואתי סריג הכירו בתא לפני 20 שנה. היא הייתה אלמנת מלחמה בת 40 עם שתי בנות, והוא היה רווק בן 38. ללונדון היא הגיעה בעקבותיו כשנסע ללמוד ביטוח ימי, אבל התגלגל למסחר בנשק. אתי פתחה חברת נדלן משגשגת ב’ליטל וניס’, שם הם גם גרו. בשנים האחרונות חזרו הבנות קרן (34) ומאיה (38) לגור בישראל, ולימים סגרה אתי את העסק בעקבות נסיעותיה התכופות לארץ.
בשיחת טלפון היא מספרת: אני לא מתרגלת למצב החדש. קשה לי לא לדבר עם גידי. שנים היינו מדברים עשרות פעמים ביום והשבוע דיברנו רק פעמיים. עם בעל כזה לא צריך חברות. דיברנו על הכול, עשינו הכול ביחד. עכשיו הבנות שלי מגיעות עם התינוקות שלהן מישראל כדי להיות איתי.
בכל תקופת המשפט הייתי שאננה ממשיכה אתי. אולי בגלל שגידי הקרין שאננות ואני נסחפתי. סמכתי עליו. כולנו היינו מופתעים מהתוצאות. חיינו בהכחשה וזאת הייתה אולי הדרך שלנו להתמודד ולהמשיך בחיי היום יום. היה לנו מזל שבאותה תקופה התנהל באותו מקום משפטו המתוקשר של עלי דיזאי (שוטר בכיר שהורשע בגין מעצר שווא. ר.ז). זה עזר לנו כי כל העיתונאים והזרקורים היו מופנים אליו, מה שמאוד הקל עלינו. היום השוטר נמצא עם גידי באותו הכלא. למזלה, זרם הטלפונים לא פוסק והחברים מעודדים. כל החברים שלנו בשוק. אפילו חברים מהארץ צלצלו ושאלו אם נרצה שמשרד הביטחון יעזור להעביר אותו לבית סוהר בישראל. אני לא בטוחה אם זה מה שגידי ירצה. זה מסובך מדי, היא נאנחת.
מלכה ליאון, מנהלת מועדון העסקים הישראלי, הזדעזעה מחומרת גזר הדין. גידי אדם נעים מאוד, שקט, ומאוד אהוד, היא אומרת. גם דובי ברגמן, נציג קקל בבריטניה, וחבר ועדת מועדון העסקים אמר כי הופתע. גידי חבר במועדון מיום הקמתו. הוא מגיע לכל האירועים. איש נחמד וחברותי. ידעתי שהוא סוחר נשק, והוא גם סיפר לי על המשפט. הוא לא האמין לרגע שיקבל מאסר בפועל. לכולם אמר שייצא בלי כלום או מקסימום עם קנס כספי.
המסגרת המשפטית
מי שייצג את גידי בבית המשפט הוא עמי פדר, הבאריסטר (פרקליט, עוד שמופיע בבית משפט) הישראלי היחיד באנגליה. הוא מתעסק בעיקר בעבירות של צווארון לבן וגם הוא חבר במועדון העסקים הישראלי. את גידי לא הכרתי קודם, למרות שהפנים היו מוכרות מאירועים במועדון. אחד החברים המליץ לו עלי וכך נוצר הקשר.
בשנת 2004 יצא צו באנגליה שמטרתו להסדיר את שוק הנשק העולמי, על מנת להבטיח שנשק ותחמושת, מכל סוג שהוא, לא יגיעו ליעדים מסוכנים – לא רק לקבוצות טרור אלא גם למשטרים מפוקפקים. הצו שלפי סעיפיו הואשם סריג נקרא The Trade In Goods (Contorl) Order 2003. סעיף 4 לצו אומר כי אדם לא יעסוק בעיסקאות של העברת נשק ותחמושת מסויימים, הנמצאים בפיקוח המדינה, בין מדינות שלישיות, כלומר חיצוניות לבריטניה. אולם, אחד מתתי הסעיפים בצו קובע כי ניתן להמשיך ולעסוק בהעברת נשק כזו, ובלבד שיש לעוסק את הרישיון המתאים. עפ ההגדרות, מקום ביצוע העיסקה הוא הקובע. רק אם היא נעשתה כולה מחוץ לאנגליה, לא יחול עליה הצו, מסביר פדר.
תתי סעיף נוספים קובעים כי מי שבמודע פעל בניגוד לסעיפי הצו יימצא אשם בעבירה, וכי תקופת המאסר המירבית שעלולה להיגזר עליו היא 10 שנות מאסר.
סריג הואשם ב-15 עבירות שונות ולא הודה באשמה. בשלוש מתוכן זוכה לגמרי. על אחת מהן קיבל עונש של שבע שנות מאסר ועל השאר קיבל עונש שהצטבר לשנתיים. בבריטניה הישיבה במאסר היא לתקופה של מחצית מהעונש, ובחצי השני הנאשם נמצא על תנאי. באם היה סריג מודה באשמה, היה מתנכה שליש מהעונש באופן אוטומטי.
עיקר ההאשמות
העבירות שיוחסו לסריג היו בקשת רחבה של מקרים – החל מהאשמות הכי קלות, בעניינים הנוגעים לנשק קר, ועד להאשמות יותר רציניות, אומר פדר. על פי הצו, חייב אדם להוציא רישיון נפרד (SITCL), על כל עיסקה שהוא עושה. מדובר היה בעיסקה גדולה, שבגינה פנו סריג ושותפו לעיסקה, האוורד פרקלטון, בבקשה לקבלת רישיון וקיבלו אותו. לשם קבלת הרישיון, יש להגיש תעודה מאת הגורם הממשלתי הרישמי במדינת היעד (End User Certificate).טיבען של עיסקאות נשק הוא שעוברות שנים עד שהן יוצאות לפועל, והתחמושת עליה היה מדובר בעיסקה הראשונה לא הייתה מוכנה.
במקביל, נעשתה עיסקה אחרת, קטנה יותר, שהיתה מכוונת לאותה מדינת יעד כמו העיסקה הראשונה, אולם בשבילה, משום מה, לא ביקשו השניים רישיון, ועל כך נגזרו על כל אחד מהם שבע שנות מאסר. זהו עונש מוגזם, אומר פדר, וממשיך: חשוב לציין שסריג הוא לא פושע ולא סוחר בנשק עם ארגוני פשיעה או ארגוני טרור. הוא תמיד הקפיד שתהיה ברשותו תעודת המשתמש הסופי. התביעה התבססה כולה על מסמכים שנתפסו במשרדו של סריג, וקשה מאוד להתווכח עם המילה הכתובה, במיוחד כאשר לעיתים צורת הכתיבה והניסוח יכולים להתפרש לכמה כיוונים.
ומה הלאה?
על פי ההליך באנגליה, על הנאשם לבקש רשות לערער על פסק הדין, ואת זה הוא יכול לעשות בתוך 28 יום מקבלת גזר הדין. בנוסף, יכול להיפתח נגד סריג הליך שמטרתו החרמת ההכנסות שהתקבלו כתוצאה מהעיסקאות בגינן נמצא אשם. גידי מאמין שנגיש ערעור ומשהו ישתנה לטובה, שנשים את הכול מאחורינו, אומרת אשתו, וממשיכה: אני בינתיים מחכה שיעבירו אותו לכלא פתוח ואז הוא ייצא לביקורים ולפעמים אף יגיע לסופי שבוע. כרגע הוא נמצא בכלא וונדסוורת’, חולק חדר עם שותפו, האוורד, וזה עוזר. יש להם חדר קטן, עם שירותים צמודים וטלוויזיה, כך שהוא יכול לראות חדשות וכדורגל. הוא עסוק בעיקר בעבודת ניירת וסידורים שונים. אני מקווה שהחברים לא ישכחו אותו וישלחו לו מכתבים לכלא כדי לעודד ולחזק אותו, היא אומרת.
