נו, אז אנגליה תזכה הפעם סוף סוף בגביע העולם? צר לי לאכזב אתכם: התשובה שוב שלילית. זו אומנם אנגליה המגיעה לדרום אפריקה 2010 על גלי ההצלחה במוקדמות, עם מאמן מנוסה, מוכשר ורב כריזמה, אבל עם מעט מדי שחקנים בטופ העולמי, ועוד פחות כדורגלנים בשיא כושרם. וויין רוני הוא אולי יוצא דופן במשוואה הזו – גם קלאסה וגם פסגת היכולת – אבל דווקא היוצא מן הכלל מעיד על הכלל: רוני אחד לא מספיק, רוני אחד יצטרך לשאת על גבו מעמסה כבדה מדי, רוני אחד הוא אולי משיח, אבל לא כאשר הוא צריך לרכוב על כמה וכמה חמורים.
אז מי כן יזכה במונדיאל הראשון ביבשת השחורה? שאלה טובה אבל קשה, מה שמבטיח טורניר מעניין; האם תהיה זו אחת מהנבחרות המפוארות, הפייבוריטיות, מבין אלו שכבר הניפו יותר מגביע עולמי אחד (איטליה, גרמניה, ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי), או שהטורניר הבכור באפריקה אף יביא בכנפיו זוכה חדשה, השמינית במספר (בנוסף לאנגליה ולצרפת)? ואם ייפול דבר ביוהנסבורג, האם הוא ינשור מצמרות העץ העולמי (ספרד, הולנד) או יבקיע דרכו מהשורש, מהבסיס, מארץ לא זרועה (סרביה, צ’ילה, ארהב או כל נבחרת אפריקנית)? מסתבר, איפוא, שמדובר בחידה מסקרנת ופתלתלה, ובגלל המורכבות שלה, בואו ננסה לפענח אותה בשתי דרכים: השיטתית והמלומדת, ולעומתה הנתיב טורף הקלפים, זרוע ההפתעות.
על פי האסכולה הטבעית, המסתמכת על סדר הכוחות העולמי המוכר, או מה שאנחנו נוהגים לכנות – יכולת מוכחת על הנייר, המעפילות משלב הבתים תהיינה כדלקמן: בית א’: צרפת, אורוגוואי. בית ב’: ארגנטינה, ניגריה. בית ג’: אנגליה, ארהב. בית ד’: גרמניה, סרביה. בית ה’: הולנד, קמרון. בית ו’: איטליה, פרגוואי. בית ז’: ברזיל, חוף השנהב. בית ח’: ספרד, צ’ילה.
בספינות המעפילים הללו אין חורים והפתעות, כמעט ואין כבשים שחורות. הדירוג הזה יגרור איפוא את שמינית הגמר הבאה: צרפת – ניגריה, ארגנטינה – אורוגוואי, אנגליה – סרביה, גרמניה – ארהב, הולנד – פרגוואי, איטליה – קמרון, ברזיל – צ’ילה, ספרד – חוף השנהב.
כאן כבר יש מקום לאנדרדוגים נושכים ולסיפורי דוד מול גוליית, אלא שאנו כאמור לא מכירים בהם, לפחות לא בשורות הקרובות, ולכן נמשיך להאמין בשושלת היוחסין וההיררכיה הברורה של צרפת, ארגנטינה, אנגליה, גרמניה, הולנד, איטליה, ברזיל וספרד. הן תטיילנה כמובן לרבע הגמר, שם יתקיימו
המפגשים הבאים: צרפת – אנגליה, ארגנטינה – גרמניה, הולנד – ברזיל, איטליה – ספרד.
כאן השקלול כבר בעייתי יותר, אבל נוסחת ההיסטוריה והמסורת תשאיר אותנו בחצי הגמר עם אנגליה – ברזיל וגרמניה – איטליה. הגמר הטבעי-צפוי-מובן מאליו וחוזר על עצמו יהיה בין ברזיל לגרמניה (2002) או ברזיל ואיטליה (1970, 1994). המנצחת: ברזיל. מה יכול כבר להיות יותר שחוק מזה?
אבל אם נאמין באלוהי הסנסציה, בכך שאפריקה היא סיפור אחר לחלוטין, בכך שתופי הטם-טם והוובוזלות המרעישות יבשרו על כך שב-11 ביולי נתעורר לשחר עולמי חדש – אזי התפריט המרענן יכול להיות למשל כזה: בית א’: מכסיקו, דרום אפריקה. בית ב’: ארגנטינה, ניגריה. בית ג’: ארהב, סלובניה (כו, כן, קאפלו אורז ומקפל לו). בית ד’: סרביה, גאנה. בית ה’: הולנד, דנמרק. בית ו’: איטליה, סלובקיה. בית ז’: חוף השנהב, פורטוגל (כן, כן, ברזיל האפורה והמדכאת של דונגה משלמת את המחיר האולטימטיבי על הזנחת הז’וגו בוניטו לטובת הפרגמטיזם המשמים – והולכת הביתה). בית ח’: ספרד, צ’ילה.
כך תיראה אז שמינית הגמר הייחודית ביותר מאז יצא גביע העולם לדרך ב-1930. מכסיקו – ניגריה, דרום אפריקה – ארגנטינה, ארהב – גאנה, סרביה – סלובניה, הולנד – סלובקיה, איטליה – דנמרק, חוף השנהב – צ’ילה, ספרד – פורטוגל.
ושמונה הגדולות? ניגריה, ארגנטינה, ארהב, סרביה, הולנד, איטליה, חוף השנהב, ספרד. רבעי הגמר ביניהן: ניגריה – ארהב, ארגנטינה – סרביה, הולנד – חוף השנהב, איטליה – ספרד.
חצי הגמר יפגיש כאן את ארהב עם חוף השנהב, ואת סרביה עם ספרד. העולות לגמר: חוף השנהב וספרד. לא מתאים לכם? אוקיי – ארהב וספרד. מחזיקת גביע העולם 2010: ספרד. לא כזה סנסציוני? אוקיי, חוף השנהב. קונים? מוכרים? לא חשוב: כל מה שנותר לכם זה לבחור בתסריט ההולם את ציפיותיכם ושאיפותיכם, להתיישב מול המסך ולבדוק אם ואיך העלילה מתעתעת בו או מיישרת איתו קו. העניין, המתח והדרמה מובטחים שבעתיים. לאוהדי אנגליה – גם התיסכול.
