כמות האי-מיילים, הטלפונים והודעות ה-SMS שלא הפסיקו לזרום למשמע מתקפת הטרור בלונדון הזכירה לנו כי יש לנו חברים רבים בעולם. אפילו אלו שלא דיברנו אתם שנים, ושבדכ צצים רק בשמחות ובלוויות – התקשרו. בכלל, מערכת העיתון נראתה כמו חדר מצב שעיקרו היה להעביר מידע לספקי התקשורת למיניהם, בעיקר בארץ, ולעדכן את האתר שלנו. אבל בתוך המשרד שלנו בגולדרס גרין, בין כל הצלצולים, נשמעו רק קולות רתיחה של המים בקומקום. לא פיצוצים, לא אמבולנסים ולא בטיח.
אולי זה נשמע מוזר, אבל הפיגוע בלונדון לא הפתיע אותנו. בישראל שיערו כי התגובות המאופקות של הבריטים אחרי הפיגוע נבעו מזה שהם לא מעכלים את מה שקרה להם. אבל זה לא ממש ככה. הפעולה הרצחנית ב-11/9 תפסה אותנו לא מוכנים, צמודים לטלוויזיה ולאינטרנט בתוך חלום בלהות. התחושה אחרי הפיגוע בלונדון לא הייתה דומה לזו של הפיגוע בתאומים. אז היינו בהלם. המציאות עלתה על כל דימיון. באיזשהו מקום, מאז ועד היום, חיכינו שזה יקרה גם כאן פיגוע המוני עם עשרות הרוגים ומאות פצועים: דם, פיח ותמרות עשן. השאלה הייתה רק איפה ומתי. והנה זה הגיע. הגיע, אבל לא ראינו את זה בכיסוי הטלוויזיוני שנשאר סטרילי ומאופק.
ובעוד לונדון מלקקת את פצעיה מי שניצל מהתופת הצטרף לתחושת האנחנו לא ניתן להם שאחזה בתושבי העיר. משהו שחזר לאנגלים מימי הבליץ. אבל מי שנתקע בתנועה, ומי שיצטרך ביומיום לצאת מהבית שעב קודם כדי להגיע לעבודה בשל סגירת קווי הטיוב שנפגעו יחרוק שיניים ותחושת הגאווה תתחלף ביאוש. הקפצות בשל חפצים חשודים ובדיקות ביטחוניות יהפכו למנת חלקו היומית.
האם תהיה עוד התקפת טרור בלונדון? ימים יגידו. בינתיים הטורנדו הרצחני הזה שחלף מעל לונדון עלול להמשיך ליעדים אחרים באירופה.
ביממה וחצי שנותרו עד לירידה לדפוס הצלחנו להוסיף למגזין עדויות ודעות של ישראלים בלונדון, אבל החלטנו להשאיר את האווירה של ביזנס אס יוז’ואל ולא לגנוז את הכתבות, הראיונות שהכנו לגיליון זה המכסה עבורנו את הקיץ כולו. גולת הכותרת: הפקת אופנה מיוחדת בה צילמנו סצינות מקצוות תבל בבירה הבריטית בתקווה שלא יפגע מפעל התיירות של העיר, ושתיירים לא ידירו רגלם ממנה בגלל הפיגוע. גם השער התיירותי נשאר כמתוכנן. אחרי הכול, עוד שבוע שבועיים תחזור אלינו השיגרה. ובא לציון גואל.
