החברה, שנוסדה ביוסטון, טקסס, עסקה בתחילה בגז טבעי ולקראת סוף שנות ה-90 עסקה בתחומים רבים אחרים, כגון: חשמל, נייר ותקשורת. בשלב מסויים היא נחשבה לאחת החברות המובילות והמצליחות בעולם.
מתחת להילה התקשורתית ויחסי הציבור המצויינים, הסתתר במשך זמן רב כישלון פיננסי שכוסה על-ידי החברה בדרכים שונות, כמו בניית חברות פיקטיביות שספגו והסתירו את ההפסדים. ‘אנרון’ הצליחה ליצור אשלייה של הצלחה ולמכור מניות בשווי עצום אך ללא רווח ממשי, עובדה שבסופו של דבר התגלתה והסגירה את החובות העצומים שלה.
‘בועת השקרים’ התנפצה בשנת 2001 ברעש גדול, והסתיימה במשפט של בכירי החברה ואף במאסרם של כמה מהם ובראשם ג’פרי סקילינג שהיה, על-פי ההצגה, אחד המוחות המבריקים של התאגיד. בסיפורו של סקילינג יש סממנים רבים שנשמעים כמו טרגדיה יוונית בה הגיבור חוטא בחטא הגאווה, ‘ההיבריס’, וצועד כמעט בעיוורון מוחלט לקראת גורלו הטראגי.
המחזאית, לוסי פרבל, הצליחה לגעת בנושא באופן אוניברסלי שנותן תחושה אקטואלית מאד, במיוחד עכשיו, כשהמיתון והשלכותיו עדיין מורגשים. ההפקה, בבימויו של רופרט גולד, מצליחה לשלב תיאטרליות וקומיות בנושא שיכול היה להיות יבש עד אימה. גם הבימוי הנגיש וגם המחזה מצליחים לגרום לקהל – שבחלקו בור בענייני כלכלה וכספים, להרגיש בקיאים בכל ההיבטים הפיננסיים ולהבין בצורה פשוטה על מה מדובר.
גולד מוסיף אלמנטים תיאטרליים מוחצנים, כמו למשל בובות של יצורים טורפים, המייצגים את החובות ההולכים ותופחים עם הזמן. המחזה גם משלב מוזיקה ושירים שהשחקנים עצמם שרים, ושעוזרים לעיתים להפיג או להגביר את המתח הדרמטי וגם לשנות את האופי המילולי של ההצגה.
השחקן סאם וסט, מופיע בתפקיד בימתי כריזמטי כג’פרי סקילינג. על אף החומרה של מעשיו ושאפתנותו ההרסנית, הוא מצליח לעיתים ליצור הזדהות, וגם קצת רחמים. לצידו מופיע טים פיגוט-סמית’, בדמותו של קן ליי, אחד הבעלים של החברה – שמרן שהיה מקורב למשפחת בוש, בעל קסם אישי אמריקאי עממי, שעל-פי ההצגה נתן לסקילינג יד חופשית לנהל את מעשיו. לצידם, בתפקיד נשי יחיד, מופיעה אמנדה דרו כיריבה של סקילינג.
הערב כולו מרגיש מהוקצע וזורם וההפקה חיה וסוחפת. המוחצנות של ההפקה עוזרת להמחיש עד כמה המציאות שונה מהצורה בה היא מוצגת – בדיוק כמו שמתחת למעטה ההילה וההצלחה ש’אנרון’ ניסתה והצליחה ליצור לאורך שנים, הסתתר בעצם כישלון חרוץ.
