תשובה: אנחנו זקוקים למצה יותר משאנחנו צריכים את משה! חירות אין פירושה לחיות בארץ. חירות אמיתית היא מצב בו אדם שולט על עצמו באופן מוחלט, ומתנהג באופן מלא לפי רצונותיו הפנימיים. עבור יהודי, חירות אמיתית היא מצב בו הוא משתחרר מהמיצרים כולם: משעבוד של סביבה המכתיבה לו מה ואיך לעשות, משעבוד של קשיים, טרדות, פיתויים ומאוויים בעולם החומרי, והתמסרות מלאה לרצון הנשמה – קיום מלא של תורה ומצוות.
לכן, עוד קודם שנשלח משה להוציא את בני ישראל ממצרים, אמר לו האלוקים: בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה – תכלית היציאה משעבוד מצרים היא קבלת התורה על הר סיני. כיצד מגיעים לחירות שכזו? ובכן, התשובה היא מפתיעה: עלינו לאכול מצה!
ההבדל בין חמץ לבין מצה הוא, שבעוד שהחמץ תופח ומתנשא, המצה נשארת תמיד דקה. החמץ מסמל גאווה והתנשאות, כמו מישהו בעל גאווה שמגביה עצמו מעל הזולת. לעומתו, העניו שפל תמיד ונשאר בביטול בפני כל אדם. כל זמן שהאדם מתגאה ומתנפח, הוא נכנס עמוק יותר ויותר אל תוך המיצרים, הנוצרים מתחושת האגו הפנימי שלו. מיצרים אלה גם מונעים ממנו לאהוב את הזולת באהבה אמיתית. דווקא כאשר האדם מחדיר בעצמו תחושה של ענווה וביטול על ידי אכילת המצה, הוא מאפשר לעצמו להגיע לחירות אמיתית, לצאת ממגבלותיו ולהתחבר לנשמה שבקרבו.
זו הסיבה לכך שאנו מזמינים כל אחד לבוא ולערוך איתנו את הסדר: כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. חירות אמיתית היא יציאה מהמגבלות והשו?נו?ת בין איש לבין רעהו הנובעות מתחושת הגאווה והפירוד, והתחברות אמיתית נובעת מתחושה של ענווה וביטול אמיתי.
עניין זה גם מתבטא בשמות החג. מבין השמות השונים של חג הפסח, ישנם שניים שהם רלוונטיים בכל זמן ובכל מקום: חג המצות וזמן חירותנו (בשונה מחג האביב, שאינו רלוונטי בחצי הכדור הדרומי, ומחג הפסח – על שם קורבן הפסח, שאינו רלוונטי בזמן שבית המקדש אינו קיים). כאשר אנחנו מיישמים את שני השלבים הללו: חג המצות – תחושה של ענווה וביטול, וזמן חירותנו – חירות אמיתית, אנו זוכים לחגוג חג פסח כשר ושמח באמת, אפילו אם אנחנו פיזית בלונדון.
שנזכה למשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, שיבוא ויביא את כלל היהודים מכל העולם לאי בגאולה הקרובה. אז קנו לכם מצות ותשתחררו.
* הכותב הוא שליח חבד בווסט המפסטד. ניתן לפנות אליו בשאלות בנושא יהדות. התשובות עשויות להתפרסם בעלונדון. מייל: rabbidk@gmail.com
