שערו בנפשכם ששרי אנסקי, נירה רוסו או רות סירקיס, נשות הגורו של הבישול, ספרי הבישול ועיתונות הבישול בישראל, היו עומדות בראש קבוצת כדורגל בליגת העל בארץ. שוו בדימיונכם את אבי לוזון, יור ובעלי מכבי פת, יורד בהפסקת משחק ליגה חשוב לכר הדשא, נוטל מיקרופון, ומתחיל בנאום חוצב להבות בדרישה מהאוהדים המלאבסים ביציע להתחיל לעודד ולתת כתף הרבה יותר רחבה לקבוצתם.
ואכן, כדי לראות את המחזות הנל במחוזותינו, צריך מי שמתגורר – כמו עבדכם הנאמן – בארץ הקודש, הרבה השראה, מעוף ודימיון מפותח. אבל לכם שם על אדמתם של צ’ארלס והגברת עם הקמליות שלו, אין בעיה. אתם לא צריכים להתאמץ. אתם אפילו לא צריכים לעצום את העיניים, להפעיל את המבערים, ולדלג 4000 קילומטרים. אצלכם הסיפור פשוט יושב על מפתן הדלת, רק מחכה, כמו עיתון הבוקר, שתפתחו ותרימו. מקווה שלא ויתרתם על התענוג. אבל גם אם כן, הנה הוא שוב לפניכם.
דליה (ד’ בסגול) סמית’ היא הגברת הראשונה של המטבח והסירים בבריטניה. הליידי האנגלייה בת ה-63 כבר כתבה עשרות ספרי בישול, פירסמה מאות מאמרי ייעוץ קולינאריים והדריכה טבחים זוטרים ושפים מדופלמים בריבוע בתכניות רדיו וטלוויזיה. אבל גם לשפים, מסתבר, יש חיים מחוץ לתנור ולכיריים, והתחביב של דיים דליה הוא כדורגל. עד כדי כך מחוברת סמית ל-22 המטורפים הרודפים אחרי רצועת עור בין גבעולי דשא, שהיא השקיעה חלק נכבד מההון הנכבד שצברה בקבוצת הכדורגל של נוריץ’ סיטי, מונתה לדירקטוריון המועדון, ומשמשת בו בתפקיד המקביל ליור.
סמית’ לא לבד בכדורגל האנגלי. יש לה מתחרה צעירה ומצודדת ממנה, קארן בריידי, אשת עסקים שאפתנית ובעלת כסא בכיר בהנהלה של בירמינגהאם סיטי מהפרמייר ליג. בריידי אפילו הלכה צעד אחד קדימה (אני שומע אחורה?) והתחתנה עם כדורגלן, החלוץ הקנדי פול פסקיסולידו המשחק בליגת המשנה באנגליה. שתיהן אמנם שרופות ושרוטות על הקבוצה שלהן כמו אחרון האוהדים, ועל שתיהן אוהבת מצלמת הטלוויזיה המשוטטת ביציע להתעכב לפני כל משחק. אבל בניגוד לבריידי היומרנית שבירמינגהאם סיטי היא קרש קפיצה קרייריסטי חשוב ברזומה שלה, עבור דליה סמית’ נוריץ’ סיטי פוטבול קלאב הוא הערך המוסף, הפאן, הסתלבט, הרוגע. בעוד בריידי באה לאיצטדיון סנט אנדרוז לעבודה, סמית’ מגיעה לקארו רואד כדי להימלט מטרדות היומיום.
וכך היה הכל טוב, יפה, מקורי, מתובל ופיקנטי, עד השבוע שעבר, שבו מיסיס סמית’ לקחה קצת יותר מדי ללב, או לקיבה. יש נשמות טובות במזרח אנגליה המוכנות להישבע שטיפה אחת יותר מדי מן הטיפה המרה, היא האחראית להקדחת התבשיל של דליה. על זה אפשר להתווכח. מה שבטוח הוא שבהפסקת המשחק בין נוריץ’ למנצ’סטר סיטי, סמית’ ירדה למגרש – ועלתה על כל לשון בממלכה.
נוריץ’ סיטי עלתה לפרמיירליג השנה, ומקיימת בה מלחמת הישרדות לא מבטיחה במיוחד. במשחק הזה כבר הובילו הקנריות (הכינוי של נוריץ’) 0-2 אחרי רבע שעה, אך איפשרו לסיטיזנס להשוות ל-2-2 עוד לפני תום המחצית.
דליה נעה במושבה אחוזת תיסכול. בפרץ חסר תקדים של אמוציות היא קמה בהפסקה, ושמה פעמיה (התנודדה?) אל עיגול האמצע. שם, עם מיקרופון ביד, פצחה הדירקטורית המפורסמת בנאום תוכחה, הטפה ותחינה גם יחד. הרב אמנון יצחק לא היה עושה זאת בהיכל ביד אליהו טוב או דביק יותר. איפה אתם?, צווחה דליה לאוהדים. אתם השחקן ה-12, הקבוצה זקוקה לכם. תנו את עצמכם, אל תסתתרו. השחקנים רוצים לקבל אתכם, היא המשיכה בפאתוס.
שקט מוזר השתרר ביציעים. דממת הקשבה, אבל גם הפתעה, הלם ומבוכה. עוד לפני שמאכלסי הטריבונות שקלו אם להיעלב מבעלת הבית המאשימה אותם באדישות, הם היו צריכים לפענח את המחווה וסיבותיה. ביזארית, מקיאבליאנית, קראו לה למחרת בעיתונים. אם את לא סובלת את החום, אל תיכנסי למטבח, ירו לעברה כמה כותבי טורים.
למרבה הפלא, הסוגיה הועלתה לראש מהדורות החדשות כאילו מדובר בראש ממשלה שעלה על קופסת קרטון ונאם בהייד פארק, וכלי התקשורת פתחו את הקווים בפני האוהדים כדי שיביעו דעתם אם סמית ‘ראויה לגינוי משום שחרגה מתפקידה ומהקודים הבריטיים הג’נטלמניים, או שבסך הכול מבטא האקט שלה איכפתיות יתר, בא מהבטן ומהנשמה, ואולי אפילו טוב שהוא מנפץ דפוסי התנהגות אנגליים עצורים ומנוכרים.
הדיעות התחלקו כמעט שווה בשווה, מה שאומר שלסיפור הזה אין כנראה פואנטה, פרט אולי לעובדה העצובה שהזעקה של סמית’ לא סייעה לקבוצתה – נוריץ’ ספגה שער גם במחצית השנייה ונוצחה 2-3, ולהחלטה החביבה של בעלת הבית לצפות במשחק הבית הבא של הקנריות ביציע הרגיל ביחד עם האוהדים, שקיבלו את פניה בחום וברוך.
המחווה הזו לפחות הבטיחה שכוסות היין הנוצצות יהיו במרחק ביטחון מדליה, אבל יכול בהחלט להיות שאחרי המשחק היא רצתה להטביע את יגונה באיזה פיינט לאגר עסיסי, משום שנוריץ’ שוב הפסידה, וסמית המאוכזבת תצטרך כנראה לטרוח בקרוב על סעודה אחרונה בליגה העליונה.
