משמעותה של החירות היא היכולת לתת ביטוי מלא לרצונות ולמאוויים שלי, לעשות את הדברים שאני באמת רוצה לעשות, ולא מתוך אילוץ חיצוני כלשהו. וזו השאלה שכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו בחג הפסח; האם אני באמת עושה את מה שאני רוצה לעשות?
כדי להשיב על השאלה יש לברר תחילה מיהו ‘אני’. האדם מורכב מגוף ומנפש, חומר ורוח. בדיקה קלה תגלה, שרוב הזמן והמאמצים שלנו מוקדשים לסיפוק צורכי הגוף. גם רוב השאיפות של בני-אדם רגילים הן בתחומים גשמיים וחומריים, והן נובעות מהגוף ומהצד החומרי שבנו. ומה על הנפש?
לנפש יש שאיפות אחרות לגמרי. היא רוחנית במהותה, חלק א-לוה ממעל ממש. היא מחפשת את הקרבה לבוראה, את הטוהר והרוחניות, את הקדושה וההתעלות. והיא ה’אני’ האמיתי שלנו. הגוף אינו אלא קליפה של הנשמה. עיקר מהותנו היא הנשמה האלוקית, והיא תישאר גם אחרי שהגוף יסיים את תפקידו. האם הנשמה שבתוכנו היא בת-חורין? האם היא יכולה לתת ביטוי למאווייה ולשאיפותיה, או שמא הגוף משתלט עליה וגורר אותה למחוזות שהנשמה אינה רוצה בהם כלל?
חג-הפסח נותן לנו כוח ליציאת מצרים, יציאה מהמצרים האישיים, מהמגבלות של הגוף והחומר. המצה מחזקת את האמונה שבלב, וביעור החמץ מסייע לנו לבער את הגאווה והרגשת הישות העצמית. בדרך זו אנו שואבים כוחות להתמודדות היום-יומית במשך כל ימות השנה.
מאמרים קשורים
הגאולה ממצרים גם מזכירה לנו את הציפייה הגדולה לגאולה העיקרית הגאולה האמיתית והשלימה עי משיח-צדקנו.
פסח כשר ושמח!
