כאשר היה מאמנה של צ’לסי לפני שנתיים, גרם אברם גרנט לדפיקות לב מואצות בקרב רבים מאוהדי הכדורגל הישראלים בלונדון ובמזרח התיכון. גם אלה שמעולם לא אהדו את הכחולים (ועדיין יש סיבות רבות לתעב אותם), מצאו את עצמם תומכים במנג’ר בגלל העובדה שישראליותו הודגשה מידי יום על ידי העיתונות הבריטית.
במידה מסוימת, גרנט ייצג את ישראל ב’סטאמפורד ברידג”, גם אם הוא עצמו לא אהב את התפקיד הייצוגי הזה. מיותר לציין שלא מעטים כחולים-לבנים ביכו את הפסדה הדרמטי של הקבוצה מנקודת הפנדל באותו גמר גביע אירופה טראגי במוסקבה.
כאשר רומן אברמוביץ’ החליט לוותר על שירותיו של ידידו מפתח-תקווה רווח קמעא לאותם אוהדים. הנה לא יצטרכו לכסוס ציפורניים בעצבנות מידי שבוע בשבוע ולא יחוו ראיונות טלוויזיה מביכים עימו מידי מוצאי-שבת. ואז הוא הפציע שוב בשמי ליגת העל. גם הפעם בדלת האחורית, גם הפעם לא בתחילתה של העונה. אבל בניגוד לאוויר הפסגות שנשם בעידן הקודם, קבוצתו הנוכחית אינה זוהרת, אלא משתרכת בתחתית הטבלה וניצבת כל יום בפני התפרקות.
מבחינות רבות אתגר ההישרדות של פורטסמות’ העניק לו הזדמנות פז לשקם את יוקרתו. גרנט הכין שעורי בית, שיפר את האנגלית שלו וחזר לליגה עתיר ניסיון. אולם נראה כי לפחות לקח אחד הוא לא למד, זה הקשור בצורך לשמור על דימוי חיובי בסביבה תקשורתית חטטנית ופולשנית. הוא כנראה לא השכיל גם להבין שבתפקידו כמאמן הוא חייב לשמש דוגמא אישית.
גרוע מזה, גרנט הפגין חוסר שיפוט משווע כאשר הופיע באותו בורדלו הקרוי FUFU בפעם השנייה, כאשר כבר היה ידוע לו שביקורו הקודם, הפך לשיחות רכילות ברחבי האינטרנט.
כזכור, בחודש אוקטובר פירסם ה’סאן’ ידיעה לפיה מאמן כלשהו בליגה הבכירה פקד בית בושת אי שם באנגליה. הצהובון לא נקב בשמו בשל חשש לביצוע עבירה הקשורה לצינעת הפרט, סרח עודף מפרשת האורגיה הסאדו-מזוכיסטית של מקס מוסלי. אולם היה ברור שהוא לא ימתין זמן רב עד שייגלה את זהותו של האיש. הוא רק המתין לשעת כושר ולעיסוי נוסף. לאחר שבית המשפט התיר לעיתונות לחשוף את שמו של ג’ון טרי, קפטן נבחרת אנגליה, בפרשייה אחרת, יכלו הסמרטוטונים לחגוג.
אולם הביקורים בבית הבושת לא עניינו רק את ה’סאן’ ודומיו. למעשה, מי שחשף לראשונה את שמו היה העיתון האיכותי הנפוץ ביותר בבריטניה. ה’טלגראף’ מרח את תמונת גרנט ואשתו באמצע העמוד הראשון ולמחרת ה’סאן’ עשה מכך מטעמים, תוך שהוא מפרסם את המאמן יוצא מ-FUFU ולא מסתיר את תדהמתו מהמארב אותו הניח לו הצלם. ה’דיילי מייל’ הלא צהוב הקדיש למארב שטח גדול וב-5 בפברואר התנוסס סיפור חיי גרנט ואשתו על פני שני עמודים שלמים. מה שהעניק השראה לג’פרי לוי, הכתב הראשי של היומון, היו דבריה של צופית שאמרה כי בעלה לא היה בבית בושת, אלא במכון עיסוי. האישה עשתה כותרות באותו יום גם בעיתונים אחרים, ולוי כינה את הופעתה מתנה משמיים שהעניקה לה אור זרקורים מאז נגנזה תוכנית הטלוויזיה האיומה שלה בישראל.
גם הכרזתה כי הוא צריך לעסות את עצמו מידי יום ורצוי עם שתי מעסות, עשתה לה כנפיים. קוראים ישראלים רבים, רובם גברים, אהבו זאת. הנה צופית מראה לאנגלים הצבועים (והאנטישמים) מאיפה משתין הדג… הייתה התגובה הממוצעת.
אולם באנגליה לא ציחקקו כל כך מהתשובה הערמומית של מי שלגמה מהשתן של עצמה בתוכנית טלוויזיה. להיפך, טענתה כי אברם יכול לעשות כל מה שעולה על רוחו עם גופו, רק חושפת עד כמה הוא לא הפנים את חשיבות עקרון המנהיגות אותו צריך להעניק מאמן לשחקני הקבוצה ואוהדיה.
גם טענתה של גרנט כי לא בבית זונות המדובר מעלה חיוכים. משונה, למחרת החשיפה נסגר המקום למבקרים, המדאם התאילנדית ברחה למולדתה והמשטרה החלה לחקור את הידיעות.
גרוע מכך, גרנט, שהספיק כבר לעשות מיליונים מליגת העל, מצא לנכון ללכת לאיזור מפוקפק, באזור תעשייה הקרוב למגרש האימונים של האגודה, בו התשלום עבור סיבוב הוא 130 פאונד ופחות מ-100 לאחר הנחה. הוא הרי יכול היה להזמין את התאילנדיות לצנעת דירתו הפרטית בסנט ג’ונס ווד ואם המדובר היה במעסות כשרות למהדרין, הרי שהן יכלו להגיע למועדון הכושר של הקבוצה. גרנט יצא אולי מפתח תקווה, אבל פתח תקווה עדיין לא יצאה ממנו.
בשעתו נהגו אוהדי צ’לסי להקניט את גרנט בשירה: אינך יודע מה אתה עושה!. נראה כי הסיסמה עדיין תקפה. ההישג היחיד שעוד יוכל להציל את גרנט יהיה הישארות פורטסמות’ בליגה, אם הקבוצה לא פשטה את הרגל מאז כתיבת שורות אלו.
