שני מטיפי שטנה שיגעו במהלך החודשים האחרונים את בריטניה הגדולה. אחד מהם, ראאד סלאח, עשה זאת במהלך תשעה חודשים. השני, עומר עותמן, הידוע בכינוי אבו קטאדה, עושה זאת כבר למעלה מתשע שנים. הראשון חזר לעיר הולדתו, אום אל-פחם. השני עדיין יושב על המזוודות ולעיתים מאחורי סורג ובריח. שניהם, אני משוכנע, מתגלגלים מצחוק. בחלומותיהם הפרועים ביותר לא תיארו לעצמם כי מולם ניצבת אומה של בזיונרים.
אצל ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית זה התחיל בקול רעם גדול. לאחר קומדיה של טעויות מנהליות בהיתרו, הוא נעצר והיה מועמד ודאי לגירוש. אולם סלאח, בסיוע ידידיו בלונדון, הוכיח כי הוא חכם יותר מהפקידים האווילים המאיישים את משרד הפנים ויצא מן המשחק כאשר ידו על העליונה. הוא התעקש להישאר בבריטניה במשך כל אותה תקופה על מנת לנקות את שמו. שופט בית הדין להגירה הפך החלטות קודמות על פיהן וטען כי לשייח’ נעשה עוול. בסופו של דבר, הוא חזר לטרמינל 1 של נתבג כגיבור גדול היישר לכתפי מקבלי פניו. הוד מעלתה, תרזה מיי, עם כל כוונותיה הטובות, הוכשלה על ידי פרקליטיה, והפכה את האיש לקדוש מעונה. מי שיסבול מהפרופיל הבינלאומי שקיבל באדיבותה תהיה ישראל, נגדה יוכל להמשיך בהסתותיו כי אל אקצה בסכנה.
אולם, הסרט הטורקי בכיכובו של סלאח עומד כאין וכאפס מול הקנטאטה של אבו קטאדה, לצליליה הצורמים אנו אנוסים להאזין במשך כמעט עשור שלם. השגריר של בין לאדן בלונדון ממשיך להתל בשרידיה של האימפריה הבריטית ונכון לכתיבת שורות אלו הוא עתיד להישאר במדינה השלומיאלית הזאת למשך תקופה ארוכה מאוד. תארו לכם שגברת מיי טסה במיוחד לירדן כדי להבטיח את שלומו של המחבל-המטיף, אם וכאשר הוא יוסגר אליה. מארחיה, מן הסתם מגחכים לעצמם, הבטיחו לה הכל בכל ומכל. אולם, הממשלה השמרנית, שהבטיחה לנו רחובות נקיים מפשע ומטרור, חוששת להמרות את פיו של מושב הלצים הזה, הקרוי בית הדין האירופאי לזכויות אדם, ולסלק אותו אחת ולתמיד לעמאן. בכך היא ממשיכה את המסורת של שלטון הלייבור הקודם. אכן, פראיירים אינם מתים. הם רק מתחלפים.
ובכן, לאחר שהחזירה אותו הביתה והוציאה אותו משם, נפלה בריטניה קורבן לתרגיל של הרגע האחרון המעכב את הליך הגירוש של הטרוריסט. כמו סלאח, גם הוא עושה בית ספר לווסטמינסטר, אלא ששכר הלימוד שהוא גובה מגיע כבר למיליונים רבים. שוב מתגלה בריטניה במערומיה, מדינה שאיבדה את ריבונותה השיפוטית.
צפוי לעינויים בארצות הברית
בין אבו אחד לשני כדאי להזכיר גם אבו שלישי שעשה כותרות לאחרונה. מדובר, כמובן, באבו חמזה, הזכור לכולנו מהטפות הרחוב שלו מול מסגד פינסברי פארק. הפעם המזל לא שיחק לו. הוא ועוד ארבעה ג’יהאדיסטים, יגורשו לארצות הברית הממתינה להם בכיליון עיניים. אבו חמזה ביצע פשעים בלפחות ארבע מדינות. הוא היה אחראי לחטיפת בני ערובה בתימן, השתתף במלחמת הקודש באפגניסטן וניסה להקים רשת טרור במדינת אורגון. עד כה, טען אבו חמזה כי אם יוסגר, הוא יהיה צפוי בארצות הברית לתנאים לא אנושיים, שיכללו גם עינויים. ליצני החצר של שטרסבורג הגיעו למסקנה כי ארצות הברית אינה ירדן והתירו לבריטים לגרשו.
תרזה מיי ודיוויד קמרון הזדרזו לחגוג, אולם הם שכחו כי לכל החמישה ניתנת ארכה בת שלושה חודשים על מנת להגיש ערעור ללשכה הגבוהה של בית הדין. יש להניח כי גם הם יעשו זאת ברגע האחרון ובכך יאריכו את שהותם במדינה לתקופת זמן ממושכת. לאבו חמזה ולאבו קטאדה יש יותר סיכוי להיפגש בקופת החולים של שירות בתי הסוהר, מאשר בשדה התעופה.
נאד בבית הלורדים
אחמד נזיר, הלא הוא הלורד אחמד, מוגדר בגאווה על ידי מפלגת הלייבור כחבר המוסלמי הראשון שבית הלורדים קיבל לשורותיו. היום ברור גם לראשי מפלגתו כי מדובר היה במינוי מוזר המעמיד במבוכה גם את מפלגתו וגם את חבריו הלורדים, שאינם מצטיינים ממילא בדימוי חיובי. נזיר, שנולד בצד הפקיסטני של קשמיר, ערך בעבר השוואה בין החמאס לבין מפלגת הליכוד ויצא נגד הסופר, סלמאן רושדי. גרוע מכל, הוא הרג אדם ברשלנות במהלך נהיגה בה שיגר הודעות לעיתונאים מהטלפון הנייד שלו. הוא ישב שבועיים בכלא ושוחרר בנסיבות מפוקפקות.
אולם, הפעם החליטה גם מפלגתו לסלקו משורותיה, לפחות באופן זמני. היה זה לאחר שאמר בהרצאה שנשא בפקיסטן כי הוא מציע פרס כספי של עשרה מיליון פאונד עבור לכידתם של הנשיא, ברק אובמה, וקודמו, ג’ורג’ בוש. כל זאת בשל ההחלטה האמריקאית להקציב סכום דומה עבור ראשו של חאפז מוחמד סעיד, מייסדו של ארגון לשקאר-א-טויבה, האחראי למתקפת הטרור במומבאי לפני ארבע שנים. באיזו בסטה של איזה שוק מצא הלייבור את האחמד הזה?
איזור נקי מבירה
לעיתים למוסלמים שבתוכנו יש יותר שכל ישר מאשר עמיתיהם הלא-מוסלמים. פרופ’ מלקולם ג’יליס, סגן רקטור אוניברסיטת מטרופוליטן בלונדון, החליט לאסור על מכירת אלכוהול בכמה מחלקי הקמפוס שלו, משום שלדבריו, כמה סטודנטים הלומדים אצלו סבורים כי אין זה מוסרי. ובכן, דווקא הסטודנטים המוסלמים הביעו התנגדות מוחלטת לרעיון בטענה כי האיסור הזה יגביר את המתח באוניברסיטה, יפלג את הסטודנטים וינוצל על ידי ארגוני ימין קיצוניים. מי שעומד בראש המתנגדים הוא סגן יור אגודת הסטודנטים, סעיד רמאן, יליד בנגלדש, המצביע על כך שהקפיטריה בקמפוס מוכרת נקניקים העשויים מבשר חזיר ולא עולה על דעתו של איש להטיל עליו איסור. ג’יליס, נקניק בזכות עצמו, אמר כי 30 אחוז מהסטודנטים בלונדון לא שותים אלכוהול.
שילה נגד אסמה
הפסקת האש בסוריה עושה רק טוב למשפחת אסד. הקטל ההמוני נמשך, אך דמשק ירדה מהכותרות ובחסות ההסכם שרקח קופי ענאן, המשטר ממשיך לעשות בארצו כבתוך שלו. גם אסמה אל-אסד, הדרלינג של בשאר, הצליחה לחמוק מהחדשות השוטפות. כזכור, בשעתו היא גינתה במילים חריפות את המבצע הישראלי ברצועת עזה ואמרה כי לכולנו יש את הזכות לחיות בשלום, ביציבות ובכבוד. ובכן, בקטע מהראיון הזה עשתה שימוש אשתו של שגריר בריטניה באום, שילה גראנט. יחד עם אשת השגריר הגרמני, הן הפיצו ברשת קליפ ובו קראו לה השתיים: עמדי על רגלייך. השמיעי את קולך. עצרי את בעלך!. בקטע אחר של הקליפ הן התייחסו למסעי הקניות של אסמה ברחבי אירופה ואמרו: יש נשים הדואגות למראה החיצוני שלהן ויש כאלו הדואגות לבני אדם…. גראנט אומרת על היוזמה החריגה: היא לא יכולה להסתתר מאחורי בעלה…. אסמה ובעלה נראו באותו שבוע אורזים קופסאות מזון, המיועדות לנפגעי הלחימה בעיר חומס, אותה מפגיזים כוחותיו.
קצרצרים
*** רק עכשיו אנחנו יודעים מה הביא את הוריו של אפרים הלוי, מי שהיה ראש המוסד, לעלות ארצה מלונדון, בה הוא נולד. היה זה לאחר שחטף מכות מתלמידים בבית ספרו בשל תליית שני הסמלים הבריטים על ידי האצל ב-1946.
*** ישראל שוב גייסה עולם ומלואו כדי להדוף קומץ פעילים פרו-פלסטינים שבאו להפגין בשטחה. מילא שאפילו גרמה לביטול כרטיסיהם של פעילים שאמורים היו להגיע ממנצ’סטר בטיסת JET2. אבל מדוע החברה מסרבת להחזיר להם את כספם?



































