לונדון כבר יודעת: תואר אחד מובטח לה העונה. הרשימה הזו נכתבת ימים ספורים לפני גמר גביע הליגה בין צ’לסי לטוטנהאם, הפעם השנייה ברציפות שהבירה האנגלית נוטלת בלעדיות על המערכה האחרונה של המפעל. אשתקד זה עוד קרה באיצטדיון המילניום בקרדיף, החודש זה עובר לוומבלי החדש. אשתקד זכתה צ’לסי של ז’וזה מוריניו בגביע, העונה זו תהיה….
האמת, לא כל כך משנה מי הניף את גביע קרלינג 2008, כי בכל מקרה יהיה מדובר במנג’ר מסוג מאוד יוצא דופן: גם זר וגם שאיננו דובר אנגלית על בוריה. על בוריה? כמובן שאני עושה כאן הנחה גדולה לאברם גרנט, חואנדה ראמוס, ואפילו מוריניו שבתחילת דרכו היה המתורגמן של בובי רובסון בברצלונה.
לארסן ונגר זה מעולם לא קרה. המנג’ר של ארסנל הוכיח שההשמצות על צרפתים שאינם יודעים אנגלית, או שבכוונה מזלזלים בשפה של שכנתם מעבר לתעלה, הן לא יותר ממיתוס. מהרגע שוונגר נחת בהייבורי לפני 12 שנים, הוא אחז ברזי השפה האנגלית כמו שססק פברגאס מחזיק כיום בכדור במרכז המגרש: בשליטה מוחלטת, ללא מורא ומשוא פנים.
גרנט, ראמוס, מוריניו ואפילו ראפא בניטס בליברפול, נמצאים מעברו השני של המתרס. האנגלית השגורה בפיהם רצוצה יותר מגבריאלה שייס השוייצרית בסיום ריצת המרתון האולימפית בברצלונה 1984. תסכימו איתי שזה לא רק בלתי מכובד ומאכזב, אלא גם מפתיע: הרי תפקידו היומיומי של המנג’ר הוא בראש ובראשונה בקומוניקציה מילולית עם שחקניו וסובביו. בעידן בו המימד הפסיכולוגי של הניהול והאימון כה חשוב כיצד ניתן לחדור מבעד לסבך המנטלי של כל שחקן ושחקן כאשר הכלי הכריזמטי הראשון במעלה האמור לעמוד לרשותך הלשון, השפה, המסר שחוק כמו הגלגל המפונצ’ר במערכון של הגשש?
אבל כנראה שתיאורית הקשר הכימיה המילולית הזו מופרכת. איך אומרים אצלכם באנגלית אוקספורדית משובחת: The proof is in the pudding. ההוכחה נמצאת בפודינג עצמו, והלפתן שהמנג’רים העילגים הללו בישלו על כר הדשא מתעלם לחלוטין מהאנגלית שפה קשה שלהם. מוריניו הביא לצ’לסי שתי אליפויות ראשונות זה 50 שנה, שני גביעי ליגה וגם גביע אנגלי. בניטס לקח עם ליברפול את גביע האלופות האירופי וצעד איתה כל הדרך לגמר נוסף אשתקד. גרנט הוא המנג’ר היחיד באנגליה שנאבק בפברואר על כל ארבעת התארים האפשריים, וראמוס הספרדי, שבאמת הגיע ל’וייט הארט ליין’ בלי לדעת אפילו איך אומרים תרנגול באנגלית מצליח לשנות את דמותה ותדמיתה של טוטנהאם ומיד להוליכה לגמר הראשון מאז 2001.
האם זה אומר שאנחנו מייחסים לתקשורת הלינגוויסטית משמעות יתר? לא ממש. זה רק מצביע על שני אלמנטים חשובים בספורט המודרני:
1. כימיה פסיכולוגית בין מנהל לפיקודיו איננה תלויה אך ורק בקשר מילולי ישיר ואיכותי אל תשכחו שבקבוצות הבכירות הללו גם חלק נכבד מאוד מסגל השחקנים איננו דובר את שפת האם המקומית.
2. חיל התיגבור העצום המשרת כיום כל מועדון המכבד את עצמו הוא כוח עזר שניתן בהחלט לסמוך עליו גם להעברת מסרים בלתי ישירים ראה סיפור המשחק של צ’לסי בפולהאם בחג המולד, כאשר הקוטג’רס הובילו 0-1 בהפסקה, וגרנט הותיר את מלאכת הדירבון – צעקות, גערות, השתולליות נוסח סר אלכס פרגוסון בידי עוזרו הסקוטי הנאמן סטיב קלארק. צ’לסי ניצחה 1-2. גרנט קטף גם את פירות הטאנטרום במחצית.
אבל למרות הסיוע היעיל מעוזרים, סגנים ותת מאמנים, וההצלחה המקצועית שהיא למעשה הדבר היחיד שנמדד, מבחן התוצאה האולטימטיבי עדיין לוקח כותב שורות אלו את החירות, העוז והחוצפה להציע לגרנטים ולראמוסים למיניהם להבריש את שפתם, לצחצח לשונם, ליטול מורה לאנגלית ולהקדיש ללימוד יותר שעות ומהר.
סורי, מיי דיר מנג’רס אנד פריינדס. איט איז וורי אמבאראסינג טו היר יו ביינג אינטרוייוד ביפור אור אפטר גיימס. סאמטיימס איט איז איבן אן אינסולט טו יור פאנס אינטליג’נס. פליז ריספקט דם. פליז ספיק דייר לאנגוויג’ נוט אונלי און דה פיץ’, באט אין פרונט אוף דה מייקרופונס. טא וורי מאץ’.
