יש נאיביות סטייל סיקסטיז כשמביטים בעטיפת אלבומה הראשון של אסתר רדא; שמש זורחת על ירושלים מוזהבת, עננים כתומים ויונים צחורות מרחפים סביב שערה, וגופה עשוי אבנים צהובות בוקע מתוך חומות העיר העתיקה. אבל רדא ושיריה לא מתיימרים להציג איזושהי תמונה אוטופית של המציאות, וגם על הבמה היא אותנטית, נטולת מניירות ולרוב נותנת למוזיקה לשיר בעד עצמה.
גם אם תנסו, לא תצליחו לשבץ את הסגנון של רדא באיזושהי מסגרת מוזיקלית. המנגינות העממיות האתיופיות, מקצבי האפרו?ג’אז, שירת הרית’ם אנד בלוז והנגיעות האתניות בשיריה יוצרים שילוב מיוחד, מקפיץ ומרענן. גם העובדה שמדובר ביוצרת ישראלית ממוצא אתיופי לא מרמזת על משהו שנשמע מתוך הפרויקט של עידן רייכל. גם רייכל ביצע גרסת כיסוי לשיר העם האמהרי Nanu Ney, לדוגמה, אבל הקאבר של רדא המופיע באלבומה הוא שורשי וקצבי יותר.
Life Happens, הרצועה הרביעית באלבום, הוא הלהיט שהעלה אותה לתודעה הציבורית ב?2013, ונראה שהוא בישר על חייה מלאי ההתרחשויות. בשנים האחרונות היא הופיעה בפסטיבל גלסטונברי; חיממה את אלישיה קיז בישראל; הלהיט שגרם לפרסומה מככב היום כקליפ שמשודר בערוצים, כמו MTV הצרפתי ו?VH1 הבריטי; היא ממשיכה לפתח את קריירת המשחק שלה בסרטים, כמו הגננת (שהוקרן בפסטיבל סרט האחרון); ואלבום הבכורה שלה כאמור מופץ באירופה על ידי חברת Harmonia Mundi.
בחודש יולי הקרוב, רדא מגיעה להופעה יחידה בלונדון, יום אחרי שתשתתף בחגיגת מוזיקת העולם של פסטיבל וומאד הנחשב. לקראת ההופעה, רדא מספרת לנו על הבעייתיות בעדות ובמעמדות, חרמות שחוותה ותכניותיה לעתיד.
ראיונון
השראה לשירים? מהחיים, כל שיר הוא בהשראת הרגע הנוכחי שבו הוא נכתב. לדוגמה, Bad Guy נכתב על הרגע שבו הבנתי שאני נמשכת ל’בחורים רעים’, כי עד אז ככה תפשתי את אבי.
משחק או מוזיקה? המשחק הגיע לחיי אחרי הצבא והתאהבתי בזה גם. כשהתחלתי להופיע ברחבי העולם זה הפך להיות קצת יותר קשה לשלב בין השניים. אבל בחודש האחרון, בין סיבוב הופעות באירופה לארהב, הצטלמתי לסרט חדש בשם ‘אשת השגריר’ של הבימאית דינה ריקליס.
עידן רייכל? מוזיקאי מדהים עם שירים נפלאים, הקאבר שלו לשיר ‘ננו ניי’ הוא מיוחד, ישראלי ומרגש.
שלמה גרוניך? מקהלת ‘שבא’ הייתה הפעם הראשונה שהופעתי ושימחתי קהל גדול, וזה גרם לי להתאהב במוזיקה יותר. להופיע איתו שוב השנה היה מאוד מרגש, סוג של סגירת מעגל.
מעמדה של העדה האתיופית בישראל? עצם השאלה היא הבעיה. אני רואה אנשים כאינדיבידואלים, אינני מקטלגת אותם בקבוצות ובמעמדות.
מלחמת התרבות בארץ? אני חושבת שהשרה מירי רגב, כשרת התרבות, צריכה לעבוד למען האמנים והתרבות. הייתי מאוד שמחה לראות את ישראל תרבותית יותר. אני חושבת שהמדינה צריכה לממן ולסבסד יותר אמנות ותרבות, שזה יהיה נגיש יותר לנוער בפרט ולעם בכלל.
חרמות? אני לא מקבלת חרמות. מוזיקה היא כלי מדהים להשראה, לאהבה, לשמחה ולאחדות. חרמות עושים בדיוק ההפך. חוויתי כמה התנגדויות, לדוגמה כשהופעתי השנה ב’וומקס’ בספרד, חילקו ברחוב פליירים נגדי ונגד ההופעה, ובתחילת ההופעה קבוצה מהקהל החלה לצעוק ולמחות; בצרפת היו אנשים בקהל שצעקו עם דגלי פלסטין. היה פסטיבל שרצה מאוד שאופיע שם, אבל כשהבין שכל הלהקה שלי מישראל הוא ויתר, והיה עוד ראש עיר אחד, שאיים למשוך את המימון שלו מהפסטיבל אם אני אופיע… מה שמדהים זה שברגע שהמוזיקה מתחילה – ההתנגדות נעלמת.
הופעות באנגליה? כל הופעה היא מרגשת. כל רגע חדש – יש בו קסם. אני זוכרת שהיה כיף גדול באנגליה, אנשים שאוהבים מוזיקה. מתרגשת מאוד לקראת ‘וומאד’, זה פסטיבל ששמעתי עליו רבות, ואני מאוד מצפה לו.
אלבום חדש? אני עכשיו חושבת על האלבום החדש. יש כל כך הרבה דברים במוזיקה שמעניינים אותי, אז עדיין לא הצלחתי להחליט לאיזה כיוון זה ילך.
השאיפה הגדולה? להמשיך ליצור מוזיקה טובה, ולהפיץ אהבה שמחה השראה וחופש בכל מקום שאגיע אליו.
