תיאטרון הגלוב יקיים לראשונה את פסטיבל גלוב טו גלוב ב-23 במאי. 37 קבוצות תיאטרון יעלו בפסטיבל מחזות של שייקספיר בשפות האם של המדינות מהן יגיעו. מבין הקבוצות המשתתפות יש נציגים מהמדינה הצעירה, דרום סודן; התיאטרון הפלסטיני, אשתאר, שיעלה את המחזה, ריצ’ארד השני; והבימה שתעלה את הסוחר מוונציה, בבימויו של אילן רונן. כל זאת כחלק מחגיגות יום ההולדת של שייקספיר שחל באפריל.
השתתפות תיאטרון הבימה בפסטיבל עוררה הדי מחאה. זה החל עם הארגון הישראלי, חרם על ישראל, שקרא לקראת סוף 2011 להחרים את ביקור הבימה על רקע הופעות התיאטרון הלאומי של ישראל בהיכלי תרבות, שהוקמו בהתנחלויות אריאל וקריית ארבע. הגלוב לא נכנעו ללחץ ופרסמו תגובה בה תיארו את הבימה כקבוצת התיאטרון דוברת העברית הידועה והמכובדת ביותר בעולם, ולכן זוהי בחירה טבעית לכל מי שמעוניין לארח הפקת דרמה בעברית. הם מחויבים, באופן גלוי, לספק זירה מתמשכת לדיאלוג רגיש בין יהודים לערבים, ישראלים ופלסטינים.
בסוף חודש מרץ האחרון הצטרפה אל המחאה שורה של יוצרים בריטים בכירים, ביניהם: אמה תומפסון, מייק לי, ריצ’ארד ווילסון, ליאו באטלר, מייקל דארלו, ג’ון גראהם דיוויס, מרים מרגוליס ופרנסיס ריפקין. במכתב פתוח שהיוצרים פרסמו בגרדיאן נכתב כי הם רואים בצער את הזמנת הבימה, שלה יש עבר מביש של הופעות בהתנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הפלסטינים הכבושים. לדבריהם, עם הזמנת ‘הבימה’, ‘הגלוב’ למעשה מחבר את עצמו אל מדיניות ההפרדה המתקייימת על ידי מדינת ישראל וזוכה לתמיכה על ידי התיאטרון הלאומי שלה. קבוצת היוצרים קוראת לגלוב לבטל את ההזמנה, כך שהפסטיבל לא יהפוך למשתף פעולה עם מדינות המפרות זכויות אדם ומנכסות לעצמן שטחים כבושים בשיטה קולוניאלית.
מחאה זו עוררו תגובה מצד אמנים בריטים אחרים, כמו השחקן, סיימון קאלו, והסופר זוכה פרס הבוקר, האוורד ג’ייקובסון, שאמר כי בעקבות המכתב מקרתיזם הגיע לבריטניה.
איך זה משפיע על ההפקה הישראלית
מנהלת המחלקה האמנותית בתיאטרון הבימה, רות טון, מתקשה להישאר שלווה למרות המאמצים לשדר עסקים כרגיל. אנחנו כרגע לא עוסקים בפוליטיקה, אנחנו בעיצומן של החזרות וזה הרבה יותר חשוב, היא אומרת, כל מה שנגיד יקבל פרשנות שרק תלבה את הלהבות ואין לנו עניין ללבות שום דבר. אנחנו מעדיפים לעסוק אך ורק באמנות. אני קוראת לכל ישראלי ולכל אדם שתומך בישראל ובאמנות כאמנות לבוא ולראות את ההפקה שלנו. מבחינתי זו התגובה ההולמת לכל מה שקורה עכשיו.
השחקן דני לשמן, המשתתף בהפקה של הבימה, הוא מעט פחות דיפלומטי בהתייחסו למחאה בבריטניה. מדובר בחבורה של יוצרים מאוד מוכשרים, שלצערי משתמשים בפרסום שלהם כדי לעורר סכסוכים ולהפגין חוסר סובלנות, הוא טוען. קל מאוד לשבת במגדל השן האנגלי שלהם ולהחרים. זו בושה עבור יוצר להשתיק קולות של אחרים. אין לי בעיה עם זה שלאנשים יש דעות שונות, גם אם הן אנטי-ישראליות, אבל לסתום לנו את הפה – זו בושה עבורם כאנשי תרבות. הם רק מעוררים אנטי וכעס. אני מזמין אותם לבוא לישראל ולראות כמה אנחנו פועלים למען דיאלוג עם הפלסטינים, אבל הם לא ממש טורחים לעשות זאת, הם ניזונים מתקשורת עוינת והגיע הזמן שיצאו מבועת השנאה החד-צדדית בה הם חיים ויתחברו למציאות. אם אותם יוצרים היו טורחים לקרוא היטב את ‘הסוחר מוונציה’, אותו אנחנו מעלים, הם היו מבינים שהעיסוק המרכזי בסוחר מוונציה הוא בזר ובשונה – המחזה הוא אסופה של מפגשים של לאומים וזרים. אני משחק נסיך מרוקאי, אנחנו מדברים במחזה על איך הזר נשפט בחברה בה הוא חי וזה בהחלט רלוונטי לצערי גם למה שקורה סביב ההפקה הזו. אני מקווה שהקולות הרעים והמשתיקים ידעכו והדיאלוג יעשה דרך אמנות, כי מי שמתיימר לשאת את דגל הסובלנות עוסק כרגע בעיקר בסתימת פיות.
אך קשיי התיאטרון אינם רק פוליטיים. אנחנו מתמודדים עם המון אתגרים שמציב בפנינו תיאטרון ‘הגלוב’, מוסיף לשמן. למי שלא מכיר, התיאטרון עובד בערך כפי שעבדו בימי הביניים – אין הגברה, אין תאורה, אין תפאורה וכמובן שיש את קשיי השפה. כחלק מהקונספט של הפסטיבל, אנחנו מופיעים בשפה העברית, מה שמצריך המון עבודה פיזית, כדי שלקהל יהיה קל להבין על מה אנחנו מדברים. יש המון מגבלות ולמרות זאת אנחנו נותנים למחזה אינטרפטציה מודרנית.
נכון לכתיבת שורות אלו, אין כל כוונה למנוע את ההפקה שתעלה בתאריכים 28-29/5, אך יש חשש מהפרעות במהלך ההצגה.
