הרבה שחקנים חולמים לשחק באנגליה. לטל בן חיים זה הצליח. רק לפני שנה הוא השתחרר מהצבא, אז בלם מכבי תא ונבחרת ישראל שרק חלם על קריירה באירופה והסתפק בדמי כיס של 3500 שח. במכבי מיהרו לפצות את השחקן המוכשר עם השחרור. אפילו הציעו חוזה שמן ומכונית. אבל טל – שמטרתו הייתה לחתום באירופה – העדיף לחכות. הוא נסע למבחנים באסטון וילה, ואחרי ארבעה ימים חזר לארץ. ערב אחד הגיע הטלפון. סוכן שחקנים מאנגליה אמר שקבוצת בולטון מהפרמייר-ליג מעוניינת. בן חיים עלה על המטוס הראשון.
היית מופתע?
הייתי מאושר. זאת הייתה המטרה שלי מהרגע שהשתחררתי מהצבא. ידעתי שאני ראוי לשחק באנגליה, והגעתי לבולטון ללא רגשי נחיתות. למרות שלא חתמתי באסטון וילה, לא הרמתי ידיים. אבא שלי אמר לי באותה תקופה, שאני לא אשחק בארץ.
איך הייתה קבלת הפנים?
מהרגע הראשון הרגשתי מצוין. בקבוצה יש אווירה חמה ומשפחתית. כולם היו מאוד נחמדים אליי.
אבל ההתחלה לא הייתה קלה. בן חיים בילה בעיקר על הספסל, וזכה למעט מאוד דקות משחק. כשחקן כדורגל רציתי לשחק, אבל לקחתי בחשבון שהשנה הראשונה קשה מאוד וצריך הרבה סבלנות הוא אומר. במחזור ה-16 מול מנצ’סטר סיטי, מאמן הקבוצה, סאם אלרדייס, נתן את הצ’אנס לבן חיים. למרות שהפסידו 0-1 באותו משחק – מצא את מקומו בהרכב.
האנרגיות שאתה מקבל כשחקן הן מדהימות. העובדה שהאיצטדיון מלא כל משחק, נותנת מוטיבציה ומרץ. אתה עולה למגרש, ולא מפסיק לרוץ 90 דקות מסביר בן חיים.
בן חיים גדל בראשלצ. ילד סנדוויץ’ שזכה לאורך כל הקריירה לטיפול מסור של אביו, עמנואל, שמלווה אותו לכל אימון ומשחק, ומשמש כמנהלו האישי.
אבא דואג לי לכל, אמא – בעיקר לתפריט. בבית שלנו תלוי על המקרר תפריט שהכין לי חזי נחשוני, מאמן הכושר שלי בארץ, והיא דאגה שאוכל כמו שצריך.
אז מי דואג עכשיו?
לומדים לבשל. היום אני יודע להכין הכול.
לא קל להיות רחוק מהבית ?
בהתחלה לא היה קל. מתגעגעים, אבל אני תמיד זוכר למה שהגעתי. עשיתי צעד גדול ומשמעותי בקריירה שלי, ואני משתדל לא להסתכל אחורה. אני בקשר כל יום עם ההורים, ואבא שלי מגיע הרבה. גם החברה, מיכל, הצטרפה אליו לבולטון, ומצאה עבודה כמדריכת אירובי. בן חיים הספיק להתחבר למספר שחקנים מהקבוצה: סטליוס היווני, פדרסן, ופרננדו היירו, הוא מספר:מכל אחד מהשחקנים המעולים האלה אני לומד. היירו הוא אישיות גדולה. עוזר, מכוון ותומך. בזמן הפנוי, אין הרבה כזה, בן חיים יוצא עם החבר’ה מהקבוצה בעיקר למסעדות. לא באתי לעשות חיים ולטייל. אני פה בשביל לעבוד. אני מעדיף לבלות בחדר כושר מאשר בבר.
איך האנגלית, משתפרת?
לאט לאט. אני מבין כמעט הכול, ובטוח שגם הדיבור ישתפר.
כשאתה עולה על הדשא ומשחק מול שחקנים, כמו: רייאן גיגס, סקולס, למפארד, אתה לא משקשק?
כשאני עולה על המגרש, אני לא חושב מי יותר גדול או מי יותר נחשב. אני נותן הכול. אני לא מפחד מאף אחד.
בחודש שעבר התנוססה תמונתו של בן חיים מעל עיתוני הספורט באנגליה. במשחק בין בולטון למנצ’סטר יונייטד, הוא שמר על ווין רוני, חלוצה של יונייטד. הכול היה בסדר עד הדקה ה60-. רוני איבד שליטה, וסטר לבן חיים שנפל על הדשא. ההתאחדות הבריטית החליטה להעמיד את רוני לדין בגין התנהגות אלימה. הוא קיבל עונש השהייה משלושה משחקים, שגרר תגובה מיידית מצד המאמן, אלכס פרגוסון. הוא בחר לכנות את נפילתו של בלם בולטון כמוגזמת, ואמר: השחקן הזה הוא בושה וחרפה.
נעלבת מדבריו של פרגוסון?
לא נעלבתי, לא היה לי ממה להיעלב.
בולטון ביקשה מבן חיים לא לדבר על הפרשה עד המשפט. אז תחליט ההתאחדות האם להעמידו לדין בגין התנהגות לא נאותה. המשפט צפוי להתקיים החודש.
תוכניות לעתיד?
אני רוצה להישאר, לשחק באנגליה, ולהשתפר כמה שיותר בשלוש השנים הקרובות – עד לסיום החוזה שלי עם בולטון. אני רואה שחקנים, כמו גארי ספיד, בן 34 שמנהל חיים של מקצוען. רץ הכי הרבה על המגרש, וזה מעורר הערכה. הלוואי שאני אהיה מקצוען כמוהו בגיל כזה.
