פאולו די קאניו הוא צדיק. סטפן קיסלינג הוא נוכל. די קאניו האיטלקי הוא כדורגלן ומנג’ר שנוי במחלוקת. קיסלינג הגרמני הוא חלוץ ומלך שערים נחמד ופשוט שהסתובב לו ברחבות היריב ומחוצה להן ללא רבב לשמו. עד החודש שעבר.
ב-1998, בעת ששיחק במדי שפילד וונסדיי, איבד די קאניו את העשתונות והפיל את השופט פול אלקוק אל הדשא. הוא הורחק ל-11 משחקים ונקנס ב-10,000 פאונד. ב-2012, כאשר עזב את סווינדון טאון, הוא פרץ למשרדו הנעול כדי לאסוף את חפציו. באוקטובר 2013 פוטר פאולו די קאניו ממשרתו כמנג’ר סנדרלנד. הוא נכשל בתפקידו.
החתולים השחורים נועלים את טבלת הפרמיירליג, והמהפכה שניסה האיטלקי לבצע באיצטדיון האור, גרמה לחושך מצרים. העלטה המקצועית נבעה גם מהדרך הקשוחה, לפעמים בוטה, בה נהג די קאניו בשחקניו. הוא התיר את חרצובות לשונו כאילו היו כדור תועה ברחבה. דעותיו הפוליטיות קיצוניות. מול אוהדי לאציו הקיצונים הוא אף הצדיע במועל יד. אני פשיסט, אבל לא גזען, הסביר.
אבל עם כל קופות השרצים הללו על גבו, זהו אותו פאולו די קאניו שב-2001 קיבל מפיפא את תואר הכדורגלן ההוגן של העונה. הייתכן? בוודאי. הפרס הוענק לו על רגע נדיר של הגינות, פייר פליי. ווסטהאם התארחה אצל אברטון בגודיסון פארק, ובשלהי המשחק הוגבה כדור לעבר החלוץ האיטלקי, שמצא עצמו לבד ברחבת הטופי’ס. אלא שפול ג’רארד, שוער אברטון, היה באותו רגע שרוע ברחבה, מתפתל מכאבים אחרי פציעה בעת חילוץ כדור בהתקפה הקודמת. די קאניו היה צריך בסך הכול לגלגל את הכדור פנימה. במקום זאת, הוא הרים את הכדור בידיו, עצר את המהלך ואיפשר טיפול בשוער. פיפא תיארה את הרגע הזה במילים אקט מיוחד של ספורטיביות למופת.
סטפן קיסלינג (29) משחק בבאייר לברקוזן כבר שמונה שנים. העונה הקודמת הייתה הטובה בקריירה שלו 25 שערי ליגה. הסיבה הקונטרוברסלית היחידה שבגללה הוא עלה לכותרות הייתה היעלבותו המתמשכת מאי-הזמנתו לסגל נבחרת גרמניה, ובעקבות זאת, הודעתו כי לא ייענה להזמנה גם אם תגיע. עם קומה המתנשאת ל-191 סמ, שיער בלונדיני מתנופף, ובייבי-פייס, היה מדובר ללא ספק בילד טוב לברקוזן…
עד ערב שבת ה-19 באוקטובר. אז התברר שקיסלינג רמאי מדופלם. הוא שיחק במדי לברקוזן נגד הופנהיים, ובדקה ה-70′ (לברקוזן כבר הוליכה 0-1) התרומם ומעמדה נוחה נגח כדור החוצה. קיסלינג המאוכזב תפס את הראש. אלא שבעודו מתאבל על ההחמצה, מצא הכדור, מעשה שטן, חור שניבע ברשת החיצונית וחדר אל השער. למרבה הפלא, החלו שחקני לברקוזן לחגוג כאילו מדובר בשער אמיתי וחוקי למהדרין, ואילו השופט וצוות קווניו לקו במכת עיוורון וסימנו גול. 0-2 ללברקוזן.
זה היה הרגע בו יכול היה הכדורגל העולמי – הקפיטליסטי, החזירי, הרייטינגי, המושחת והמסואב – לצעוד שנות אור קדימה. אם רק היה קיסלינג ניגש לשופט ומעמיד אותו על טעותו. לו רק היו שחקני לברקוזן מצביעים על המחדל. אילו רק היה סמי הופייה, מאמן לברקוזן (בלם ליברפול בעבר), מורה לחניכיו לאפשר להופנהיים לכבוש שער על מנת לקזז את הביזיון.
אבל כל זה לא קרה. במקום זאת, שינה קיסלינג תוך שניות את עורו ומבעו, ואת ראשו החפוי החליפו לפתע הנפות ידיים עליזות והיי-פייב עם עמיתיו. זה לא היה סתם שוד לאור זרקורים, אלא היום בו איבד הכדורגל את הטוהר והבושה. ואחרי שהתברר שאיש לא מתכוון לעשות דבר כדי לתקן את העיוות הספורטיבי המשווע בו חזו 30,000 במגרש ועוד מיליונים בשידור הישיר ברחבי תבל לברקוזן ניצחה 1-2, ההתאחדות לא הענישה, לא העמידה איש לדין ולא הכריזה על משחק חוזר הובן המסר סופית: בספורט הזה ההונאה משתלמת. כמה חבל שפאולו די קאניו לא היה שם על כר הדשא.
גם הוא בטועים
מעולם לא הייתי מחסידיו השפוטים של סר אלכס פרגוסון. כמובן שהצטרפתי לעדת המתפעלים מהישגיו, מיכולת ההנהגה והאימון שלו, ובעיקר מהדרך בה ידע להיחלץ מטעויות ומשברים ולהוביל את מנצ’סטר יונייטד אל בוקר בהיר ישן-חדש. ההצלחה הזו הביאה רבים וטובים אל סף הערצה עיוורת לאביר הסקוטי. אולי עכשיו הם יוכלו להשתחרר ממנה קמעה.
עכשיו, כי סר אלכס פרגוסון בחר לפרסם בחודש שעבר את האוטוביוגרפיה שלו ארבעה חודשים בלבד אחרי פרישתו. עכשיו, כי למנג’ר המהולל בער להכניס ערמונים לאש דווקא כאשר יורשו, דיוויד מויס, ומועדונו, חווים קשיי הסתגלות לעזיבתו ונמצאים בצומת הראשון של העידן החדש. עכשיו, כי פרגי לא לוקח שבויים: רוי קין היה חייב לעוף, דיוויד בקהאם היה חייב לחטוף נעל בלי להגיב, רוד ואן ניסטלרוי היה חוצפן, וויין רוני התערב בעניינים לא לו, ארסן ונגר גידל רק כישרון אחד, השופטים האנגלים אפסים וההתאחדות חסרת מושג.
עצוב משהו, כי פרגוסון לא זקוק לאני ואני ואני הצדקני הזה. ממרום מקומו בפסגת הפנתיאון הלאומי והעולמי, סר אלכס יכול היה להמתין קצת עם הספר הרי לא מדובר פה בצורך פיננסי, מה גם שהביוגרפיה הייתה הופכת לרב-מכר בכל עת ובבוא הזמן לנצל את הספר גם לקורטוב של חשבון נפש וענווה. להצבעה על שגיאה או שתיים. להכאה על חטא קטנטן. אבל מה לעשות, לפרגי אין את זה. אף פעם לא היה לו.
