קרם תות ואבקת שריפה, מתמקד בכאב ובחורבן הנגרמים במלחמה באמצעות תיאורים של אלימות, שכול, יאוש וכמיהה לביטחון. העבודה מתעסקת באופן בו אנחנו מגיבים לאסתטיקה המוכרת והשחוקה של ייצוג המוות בתקשורת, ומנסה ליצור מציאות אלטרנטיבית, בה מקבלים הדימויים הללו משמעות חדשה.
שתיים שעשוע ורוד, הוא דואט בן שלוש מערכות, בו מגיבות שתי הרקדניות למבט התמידי שבוחן אותן. הן מתמודדות עם הציפייה של המתבונן, בוחנות את סמלי הגוף המשמשים כלי תרבותי, ויוצרות מערכות יחסים. גודר רוקדת ביצירה לצד איריס ארז.
גודר, שעובדת בתל-אביב ובניו יורק, זכתה במלגה יוקרתית של ה-NYFA, בפרס בסי לכוריאוגרפית מצטיינת ובפרס הקרן למצויינות. בעבודותיה היא חוקרת נושאים, כגון: בדידות, קשיים במערכות יחסים ומשברים אישיים ויצירתיים. גודר נמנעת משימוש רב באמצעים תיאטרליים ויזואליים, ולרוב משאירה את הרקדנים חשופים על הבמה.
ללהקה שלך, הכוללת שבעה רקדנים, החלטתם לקרוא שחקני הספסל המדממים, מה משמעות השם?
זו הכרה בעובדה שאנחנו בעצם שחקני ספסל. אנחנו מציגים דברים בפעם הראשונה, אבל בדכ יושבים ומדממים בצד כמו כולם. בשם של הקבוצה ישנה הכרה ישירה וצינית וקצת מצחיקה לגבי המרחק שלנו ממה שאנחנו מציגים. אנחנו מודעים לעובדה שאנחנו שחקנים, אנחנו לא מתיימרים להגיד שזה אמיתי.
בניגוד לרוב העבודות שלך בעבר שעסקו בנושאים אישיים, קרם תות ואבק
שריפה מתעסק בנושאים חיצוניים. האם את תופסת את המהלך הזה כתהליך טבעי בהתבגרות של אמן?
אני עדיין רואה בעבודה משהו אישי. הצורך להתעסק בתכנים חיצוניים היה אישי, וגם הגישה הייתה אישית – איך אנחנו מתחברים לתכנים אלה, איך אנחנו מתמודדים איתם ואיך מחברים את העוצמות האלה לחיים החיצוניים? מצד שני, היה לי רצון מודע להתמודד עם משהו גדול ממני, שאני לא יכולה להבין.
בשתיים שעשוע ורוד את רוקדת בעצמך. אבל בקרם תות ואבק שריפה החלטת להשאיר את עצמך בחוץ. מדוע?
מאמרים קשורים
כרקדנית, אני אוהבת להשתתף בתהליך היצירה. במקרה של קרם, מדובר בשבעה רקדנים ומוסיקאי שנמצאים על הבמה והייתי חייבת להסתכל על הקומפוזיציה מבחוץ. עשיתי שם ניסויים מורכבים והייתי חייבת להישאר מחוץ לעבודה על מנת לנווט את התהליך הזה. בהופעה בלונדון אני דווקא כן משתתפת, כי אני מחליפה את אחת הרקדניות שנפצעה. כשאני בפנים אני מגלה שככוריאוגרפית זה מעמיק את הדיאלוג עם הרקדנים. אני מודעת גם לבמה ולא רק לביצוע הספציפי שלי.
האם העבודה נתפסת כמבקרת את מדיניות הממשלה כשאת מופיעה איתה מחוץ לישראל? האם היא משרתת אג’נדות של אחרים?
אני מתעסקת במה שמעניין אותי, בין אם זה מעניין מישהו מבחוץ או לא. אני מתעסקת בייצוג של המלחמה ועם ההתמודדות שלנו עם הדו-מיימדיות שבה. יש בזה המון קושי, אבל גם הרבה הומור.
פרטים במדריך.
