לפני כמה ימים נסעתי לתחנה הרכבת ובכניסה לכביש שאני חונה בו התחילו להציב שלטים של עבודות בכביש. עצרתי ליד אחד מהעובדים ושאלתי מה הם חוסמים, הוא ענה שהם לא חוסמים כלום, רק עובדים קצת. שאל למה אני שואלת ועניתי שאני דואגת כי אני חוזרת הביתה מאוחר בלילה. הוא ענה עם חיוך: מה יש לך לדאוג, תראי איך נראית, את לא צריכה לדאוג לכלום.
בהתחלה, מודה, זה החמיא לי. אבל אז הראליטי נכנס בי; יש עדין גברים שחושבים שתראי טוב ואין לך דאגות, או במילים יותר בוטות, תהיי יפה ותשתקי.
עכשיו, לפני שאני נצלבת פה, אני לא חושבת שהפועל הג׳נטלמן רצה לפגוע בי, להוריד אותי או לבאס. אבל יש בחברה שלנו תפיסה שלהיות יפה, להיות נסיכה, זה הכי טוב בשבילנו. ונשים את הגברים בצד, זה מגיע היום מהמון נשים, משפיעניות רשת שהלכה למעשה פוגעות בנו, ילדות שנות ה 70, 80 שנלחמו על מעמדנו בחברה, בצבא, בעבודה, בשיוויון, ברצון להתפרנס ולהיות עצמאיות כלכלית.
אני נזכרת בשיחה שעלתה ברשת בין מתמודדת האח הגדול ועוד מתמודדת, שברקע איסקוב (סיפור בפני עצמו) שאמר שלאישה צריך להיות סדרי עדיפויות של קודם הוא, הבית והילדים ואחרי זה ההגשמה העצמית שלה. והמתמודדת מסבירה לשנייה למה הוא צודק. המתמודדת הזו שכחה לרגע שהיא נמצאת בתוכנית הזו, משמיעה את קולה, בזכות נשים שנלחמו על זה שהתאוריה של איסקוב תישאר מחוץ לבית.
התפיסה הזו של הגבר שאומר תהיי בבית, תדאגי לילדים ולבית ואני אדאג לכל השאר יכולה להיות שותפות אמיתית. אבל זו גם יכולה להיות מלכודת. חברותיי הנשים, אנחנו לא נסיכות, הילדים שלנו הם לא נסיכים ובני הזוג שלנו הם לא מלכים ולא עבדים (ואישית אני לא חושבת שזה פייר להטיל את כל האחריות לפרנסה על אחד מאיתנו אבל זה כבר דיון לכתבה אחרת).
אני נפגשת עם לא מעט נשים שהגיע לממלכה בעיקבות בני הזוג. הן נשארו בבית לטפל בהתאקלמות של הילדים, בסידור הבית ובשאר היום מתמודדות עם בדידות וקשיי שפה. הרבה מהן ויתרו על קריירה. כבר פגשתי עורכות דין שעזבו לקראת שותפות במשרד ועדין לא יכולות לעבוד במקצוע, מנהלות פרויקטים בחברות הייטק, מורות, מטפלות, פסיכולוגיות. כל אחת מהן עשתה הקרבה למען חלום הרילוקיישן.
אם הזוג הגיע עם מערכת יחסים בריאה ושוויונית, אז ההתמודדות היא הרבה יותר קלה. אבל אם הזוג הגיע במצב לא שוויוני, הנשים הללו הופכות להיות הקורבנות של רילוקיישן. לחלקן אין שום גישה לכספים של המשפחה. חלק אפילו לא יכולות לשלם מחיר מינימלי להתייעצות עם עורך דין. לצאת חזרה לישראל הן לא יכולות כי בן זוג לא מסכים ואם הן יחזרו ללא אישור הם מסתכנות באשמה של חטיפת ילדים לפי אמנת האג.
אז איך הגעתי מסיפור על פועל ג׳נטלמן שרק רצה להחמיא לי לצורך בלהיות עצמאית?
אנחנו לא נסיכות. בני הזוג שלנו הם לא מלכים וגם לא הפועלים. הצורך בעצמאות כלכלי ומקצועית היא חשובה משני הצדדים. אבל אני מרגישה שברילוקיישן, בגלל שברוב המקרים הם בעקבות בין הזוג הגבר, עצמאות היא מרכיב סופר חשוב אצל האישה.
אנחנו צריכות להיות שותפות מלאות. איך עושים את זה? אני רק יכולה לייעץ מהפן המשפטי; לדאוג שהכל רשום כהלכה, שיש לך גישה למידע, שיש מסמכים חתומים על מה קורה אם, ושההחלטה על הרילוקיישן גם היא החלטה מתוך שותפות.
עו״ד אפרת שמש אידלסון
