קשה קשה

בטח כולכם שמעתם ששרון מרגיש לא כל כך טוב. בעיקר בצד השמאלי. אבל בכללי מצבו לא משהו. בהתחלה, כשהתחילו להגיע הידיעות, לא הבנתי שאנחנו במצב קשה. מתי הבנתי באמת שאנחנו בתקופת חירום לאומית? זה התחיל כשהביאו את דורית ראובני לשיר בטלוויזיה. עד לאותו רגע היו לי ספקות. כשהיא הוציאה את הגיטרה – הרגשתי שאני כמו נוער הנרות של רצח רבין. זה הלך והתחזק כשדוד לוי הגיע לאחד הערוצים. אם בדורית ראובני עוד התלבטתי מעט – כשראיתי את לוי הבנתי שהמצב באמת קשה.

פתאום אפילו הייתה החמרה במצב, קהלני הגיע לערוץ 2. זוכרים את קהלני מעמק הבכא? זהו, אני מתחיל להבין באופן סופי שהעורק הולך להתפוצץ. אם מצאו את קהלני וגם ממש רצו לשמוע מה יש לו להגיד – אפשר לסגור את הבאסטה. השילוש הזה: דורית ראובני, דוד לוי וקהלני, לא ממש מבשר על זה שמישהו נהיה יותר בריא. אנחנו כנראה במצב חירום בינלאומי.

עברנו ימים מאוד קשים ומרגשים כאן במולדת הישנה. כמובן שאיתרו את קלינטון. כמובן שקלינטון התרגש וריגש. קלינטון שייך לעם היהודי באירועים כאלה, ורואים עליו שגם הוא אוהב את שרון כמונו. אבל מה, הוא קצת ליכלך הפעם ולא הביא סלוגן כמו בנובמבר 95. מוזר כי כל מה שהוא היה צריך להגיד זה תנשום חבר. חבל אגב שעומרי שרון לא מנצל כבר את ההזדמנות ואת כל השעות שהוא מבלה בבית החולים, ועושה עבודות שירות בהדסה עין כרם, וגומר עם זה.

אבל קרה לנו גם דבר מאוד משמח החודש. בואו כולכם יחד איתי: מי לא שרת החינוך יותר? מי עפה לאופוזיציה? לימור לבנת! כדי לעזור לך להסתגל, בואי נתאמן קצת, בואי נשחק משחק לימודי: נגיד שאת רואה מורה, מה את לא יכולה יותר לעשות לה?

1. לירוק עליה.

2. לדחוף אותה לביוב.

3. לפטר אותה.

4. להכיר אותה לבן שלך.

את התשובות יש לכתוב בכתב יד ברור ולשלוח אותן לפני החגים. ולשאלה הבאה:

נגיד שאת רואה איש שרירי עם גלשן ומדליה על הצוואר. מה אי אפשר לעשות יותר?

1. לרוץ ולעמוד לידו.

2. ללקק לו את הבית- שחי כי מדובר בזיעה יהודית חשובה.

3. לשיר את התקווה בשני קולות.

4. לגנוב את המדליה.