זוכרים את הצהרתו המשמיצה של שר הבריאות, בן ברדשו, בתכנית Any Questions ב-23 במרץ? הוא אמר אני חושש שהבי.בי.סי צריך לעמוד בתקיפות מול מדינת ישראל, לאור התנהגותה הבוטה בעבר כלפי הערוץ. לאחר מכן, הכריזה הממשלה שהיא הולכת לדבר עם החיזבאללה, או רק עם הזרוע הפוליטית שלה (כמובן שההבחנה היא מזוייפת).
באותו זמן למדנו ששר החוץ הבריטי, דיוויד מיליבנד, החליט כי עקב העויינות כלפי ישראל מצד מפלגת הלייבור שנוצרה לאחר המלחמה בעזה הוא לא יכול לקיים את ההתחייבות שנתן בזמנו לציפי לבני בעניין שינוי החוק למניעת הגשת תביעות בגין פשעי מלחמה כנגד ישראלים המבקרים בבריטניה.
ב-31 במרץ יזם ראש הממשלה פגישה עם רשתות השיווק בה ביקש מהן לסמן, באופן וולונטרי, מוצרי צריכה המגיעים מהגדה בנפרד ממוצרים המגיעים מהרשות הפלסטינית, וכאילו כדי לזרות מלח על הפצעים, הזמין משרד הקבינט את ‘אוקספם’, אשר עמדתו כלפי ישראל ועזה ברורה ומשוחדת, אך אף בעל עניין ישראלי לא הוזמן. ולאחרונה נכשל משרד הפנים במניעת כניסתו לבריטניה של לוחם החיזבאללה, דייאד אבו ג’אג’א, שהיה כלוא בכלא הבלגי כיוון שעודד לאלימות בשנת 2002.
יש שיתנחמו בעובדה שגישתה הקרירה של הממשלה כלפי ישראל, אינה קשורה למזרח התיכון אלא לבחירות כאן שממתינות מעבר לפינה, בעוד קצת יותר משנה, וישראל היא קורבן נוח שנועד להשאיר את השמאל הקיצוני כתומך, כמו גם את הקול המוסלמי. ולמה לא להשתמש בישראל על מנת להסיט את תשומת הלב מהמשבר הכלכלי הכי עמוק שידעה בריטניה מאז שנות ה-30?!
אך להשתמש בישראל על מנת לזכות בבחירות 2010 (או ליתר דיוק – על מנת למזער את גודל התבוסה) זה מסוכן. קורבנות שכאלה לא תמיד עובדים בצורה שמצפים מהם. זכרו את קין והבל – אלוהים סירב לקבל את הקורבן שעשה קין ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית, ד’ 5). אסטרטגיה כזו עלולה להגביר את השיח האנטישמי הנפוץ במילא, לטווח הרחוק.
האם יש מה לעשות? לחשוב שהעניין אבוד זוהי תבוסתנות. לכן אנחנו חייבים לקדם את האינטרס של מדינת ישראל באופן פעיל, בכל הזדמנות. כמה מכם כתבו לחברי הפרלמנט אי מיילים התומכים בישראל במהלך שלושת החודשים האחרונים? כמה מכם מוכנים ומסוגלים לדבר בעד ישראל במפגשים עויינים כלפיה המתקיימים באוניברסיטאות?
ללא מעורבות אקטיבית של הקהילה היהודית ושל ישראלים בלונדון, אירגונים כמו בייקום או אגודת ידידי ישראל של המפלגה הליברלית לא יוכלו לעצור את הרוח האנטי ישראלית. אפילו חברי פרלמנט, שבדרך כלל תומכים בישראל, עסוקים היום בהשלכות המשבר הכלכלי על החקיקה שעליהם להעביר, והשמרנים לא בדיוק מעבירים ביקורת על הממשלה בכל הנוגע לנושא הישראלי. גם חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור עם נטייה ליברל-דמוקרטית, אשר בעבר תמכו בישראל, מפחדים לשלם מחיר פוליטי בשל תמיכתם זו. ולגורדון בראון אני רוצה להזכיר – חברי אמת נמצאים לצידך בטוב וברע…
*הכותב הוא סגן יושב-ראש הפדרציה הציונית.
