מאז 1988 מתקיים מדי שנה מצעד החיים בעיר אושוויינצ’ים (אושוויץ) בדרום פולין. את המצעד יזם השר לשעבר, אברהם הירשזון, בעת שהיה מזכל הנוער הלאומי, והשם ניתן על ידי העיתונאי, מאיר עוזיאל, שהיה מראשוני מייסדיו. משמעותו היא התרסה על צעדת המוות שביצעו הגרמנים בפינוי האסירים ממחנה ההשמדה לפני כניסת בעלות הברית למחנה.
המצעד מתחיל באתר מחנה אושוויץ 1 ומסתיים בטקס ממלכתי במחנה המוות, בירקנאו (אושוויץ 2), הסמוך – במטרה להמחיש לתלמידים, בני נוער יהודים ולא יהודים מרחבי העולם ואנשי ציבור, כולל מנהיגי מדינות, את חשיבות זיכרון הנספים והמסר שציוו לחיים. עד 2010 לא השתתפו יהודי בריטניה במצעד באופן מאורגן. זו תהיה השנה השנייה בה תנתן להם ההזדמנות להצטרף, בזכות יוזמה של סקוט סאונדרס, אזרח בריטי המממן מכיסו ובאמצעות תרומות ממקורביו את עלויות הנסיעה למשתתפים הצעירים במצעד.
מדוע לא יצאה משלחת בריטית לפני כן?
אני יודע על התארגנויות עצמאיות של קבוצות לפולין בשנות ה-90′, אבל אף פעם לא הייתה משלחת מאורגנת. לדעתי, מחוסר מודעות ודמוגרפיה; בריטניה לא נכבשה על ידי הנאצים וזה לא קיים בתודעה הלאומית, בניגוד למדינות אחרות. מעט מאוד ניצולי שואה הגיעו לאנגליה לאחר המלחמה ואין מספיק עדויות חיות שימחישו לנו את הנושא, כמו בישראל או במקומות אחרים בעולם. לא מכירים כאן מספיק את נושא השואה, אבל קיימת סקרנות ורצון ללמוד את ההיסטוריה שהשפיעה על העם היהודי. גם אני חייתי בחוסר מודעות לעניין עד שנפקחו עיניי.
מה פקח את עינייך?
ב-1993 חייתי ביפן במסגרת עבודתי, שם הכרתי את אשתו ובנו של חסיד אומות העולם, סמפו סוגיהרה, שבמהלך מלחמת העולם השנייה היה קונסול יפן בליטא. במסגרת תפקידו, יחד עם אשתו, העניק אשרות לאלפי יהודים שביקשו לברוח ליפן, רגע לפני פלישת הנאצים, ובכך למעשה הציל אותם ממוות. הייתי במרכז היהודי בטוקיו, שם פגשתי לראשונה בחיי ניצולים שסיפוריהם גרמו לי להבין שחלק משליחותי היא להביא אנשים שאינם מכירים את נושא השואה למחנות ההשמדה ולהמחיש כמה התקופה הזו משמעותית עבורנו כיהודים וכלא יהודים. מבחינתי, לא משנה מה הצבע או מקום המגורים שלנו, הסיפור ההיסטורי הוא שיעור לכולנו. בשלב הראשון התחלתי לארגן סיורים למחנות לאנשים מהמעגל הקרוב. אבל ההחלטה לגבי ‘מצעד החיים’ התגבשה כשידידה קנדית לקחה אותי למצעד ב-2006. מעולם לא הייתי שם קודם וכשראיתי איך זה משפיע על צעירים מכל העולם, שחלקם לא ידעו כמעט דבר על המלחמה, החלטתי להתגייס ולהוציא משלחת בריטית מאורגנת.
מה אתה זוכר מהמשלחת הראשונה?
ב-2010 יצאה קבוצה של 82 צעירים ביוזמתי – חלקם סטודנטים וצעירים וחלקם בריטים שעלו לארץ ובחרו להצטרף אלינו. רבים מהם אמרו לי שבעקבות המסע התחדדה עבורם התחושה של ‘מה זה להיות יהודי’. זכור לי מהמצעד משפט אחד שאמר הרב ישראל לאו – הוא דיבר על זה שכיהודים ידענו למות יחד, אבל לחיות יחד עדיין לא למדנו וערך החיים הוא אחד הדברים החשובים שאתה לומד במסע. השנה אנחנו מצפים ללמעלה מ-100 צעירים יהודים מרחבי בריטניה וזה בהחלט הישג משמעותי וחשוב, ובעיקר מראה על הצורך של יהודי בריטניה להכיר את הסיפור ההיסטורי ועל השפעתו עלינו כחברה יהודית.
נשמח אם יפנו אלינו גם בנים ובנות של ישראלים שגדלו כאן ואין להם אפשרות להשתתף במשלחת שיוצאת מישראל, הוא מסכם.
אתר המשלחת הבריטית: www.marchoftheliving.org.uk
