במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס בתא סיפר שמאס בנסיעות הארוכות לאימונים – לונדון פורטסמות’ הלוך וחזור – שש פעמים בשבוע, ודחה הצעות לעבור לסאות’האמפטון או קריסטל פאלאס. הוא גם גילה שקיבל הצעה להצטרף לנוטינגהאם פורסט וגם אותה דחה. הוא רוצה לחזור ולשחק במכבי חיפה. בינתיים חיפה הודיעה שאינה מעוניינת.
פורטסמות’ שילמה לו 1.2 מיליון דולר פיצוי כדי לעזוב. מנצ’סטר סיטי, קודם לכן, שילמה לו חלק ממשכורתו מאותה סיבה. בסהכ, מעריך אבינועם פורת – עיתונאי ותיק ומקורב לברקוביץ’ – שהישראלי הרוויח כ- 11 מיליון דולר בקריירה האירופית. הקבוצות הבריטיות שילמו תמורתו תשעה מיליון לישט כדי לצרפו אליהן. ברקוביץ’ השקיע את הכספים, רכש בתים בלונדון, ובנה בחיפה וילה בשווי המוערך בכשני מיליון דולר. הוא חוזר ארצה אחרי שמונה עונות בבריטניה, חמש מהן בפרמייר ליג, שתיים בסקוטלנד ועונה וחצי בליגת המשנה באנגליה.
בסהכ 265 משחקים, בהם כבש 41 שערים. לברקוביץ’ קריירה מרתקת, רצופה ברגעי כדורגל מעולים ולא מעט בשערוריות, הוא ללא ספק הכדורגלן היותר שנוי במחלוקת שקם בישראל. את כישרונו הרב עטף ביהירות וחוצפה. אפילו הוא עצמו לא יכול היה להאמין שהקריירה שעשה באנגליה תיחשב למוצלחת ביותר שהייתה עד כה לישראלי מעבר לגבולות המדינה. הוא עומד לצידו של חיים רביבו, ראש וכתפיים מעל לאחרים.
הכול התחיל ביולי 1996, כשברקוביץ’ הגיע מזיע וזועף לסאות’האמפטון, אחרי נסיעה באוטובוס מהית’רו משום שהמועדון לא טרח לשלוח נציג לקבל את הנבחן הישראלי. בראשו התרוצצו מחשבות: האם זה צעד נכון לעזוב בית וקבוצה אוהבים בחיפה ולעבור לאנגליה הקרה?
ברקוביץ’ התפלא שקבוצה מקצוענית לא טרחה לקבל את פניו, וכעבור מספר ימים יספר שמתקן האימונים של מכבי חיפה עולה באיכותו על זה של סאות’מהפטון. גם השחקנים. למרות זאת, נחישותו להצליח על במה גדולה יותר מהליגה הלאומית הייתה גדולה.
מאמרים קשורים
מהביקור הראשון בסאות’המפטון חזר הביתה מאוכזב מאוד. הקבוצה החליטה לא להציע לו חוזה למרות שלטענתו היה מצוין במשחקי האימון. האכזבה והמרירות לא עזבו אותו עד שקיבל את ההזמנה להגיע ולחתום בתחילת אוקטובר, הזמנה ששינתה את חייו לחלוטין. לקח לברקוביץ’ שישה שבועות ומשחק אלוהי אחד בין ‘הקדושים’ ל’שדים האדומים’ כדי להיכנס לתודעת הקהל האנגלי. סאות’המפטון הביסה את האלופה מנצ’סטר יונייטד 3:6. ברקוביץ’ כבש צמד, הראשון בדקה ה- 6 ובישל שלושה שערים כדי לזכות בתואר ‘כוכב המשחק’. ריצות האמוק בהן חגג את שעריו הונצחו בפתיח של תוכניות סקאיי ספורט לאורך אותה עונה.
מסאות’המפטון עבר לווסטהאם, אותה העדיף על פני יריבתה, טוטנהאם. ההסבר שלו היה שטוטנהאם היא אומנם מועדון גדול, אבל המנג’ר, ג’רי פרנסיס, הזמין אותו בעבר למבחנים וביטל את ההזמנה. ברקוביץ’ לא יסלח לו עוד שנים רבות. בווסטהאם, אצל הארי רדנאפ, הוא פרח עד שראשו כמעט פרח אף הוא.
אחרי סידרה של הצגות ווסטהאם סיימה במקום ה- 8 בעונתו הראשונה וה-5 בשנייה – הטובה ביותר של הקבוצה הצנועה ממזרח לונדון מאז 1986. בתחילת העונה השנייה החליט ג’ון הארטסון להשתמש בראש של ברקוביץ’ ככדור אימונים, ושלח לעברו בעיטה שהותירה את ברקוביץ’ שרוע על הקרקע ומדמם. בטורו האישי במעריב, כתב: אילו הראש שלי היה כדור הוא היה עף לחיבורים. כאשר התעשת וגילה שראשו עדיין על כתפיו, החליט לעזוב את ווסטהאם. סוכנו, פיני זהבי, מיהר לארגן לו בקיץ מעבר לסלטיק, קבוצת הפאר הסקוטית. סלטיק שילמה עבורו 5.75 מיליון לישט – סכום שיא עבור כדורגלן ישראלי וסכום שיא עבור סלטיק. קשה להאמין שכדורגלן ישראלי יעבור סכום גבוה מזה בעתיד. בקיץ 1999 ברקוביץ’ סיפר לכל העולם שעל במה גדולה כמו סלטיק, העולם יראה אותו בשיא הדרו ויכולתו. הספר האוטוביוגראפי שפירסם הביע יהירות וגם רצון כפייתי לספר לכולם כיצד להתנהג – לא הוסיפו לפופולאריות שלו, לצד הקריירה בסלטיק שלא התפתחה כמצופה. מה שהתחיל כפסטיבל ברקוביץ’ בגלזגו הפך מהר מאוד לסיוט. אחרי סדרה של תוצאות לא מעודדות, הוא הואשם עי האוהדים בזלזול. כאשר הקבוצה הודחה עי קבוצה חובבנית מהגביע הסקוטי – גם השחקנים פתחו עליו פה. המנג’ר, ג’ון בארנס פוטר, וקני דלגליש שלקח את מקומו – לא מצא לו מקום. מרטין אוניל, שהגיע לסלטיק בתום העונה, חיפש דרך להיפטר מהישראלי הבעייתי. ברקוביץ’ שזכה למשכורת ענקית – 28 אלף לישט לשבוע, סירב לעבור לקבוצה שתשלם לו פחות. גרהאם סונס, שהחתים אותו בסאות’המפטון, לקח אותו כמושאל לבלקבורן, אבל סירב לצרף אותו לקבוצה באופן קבוע.
המושיע הגיע בדמותו של קווין קיגן. הוא לקח את ברקוביץ’ למנצ’סטר סיטי בליגה השנייה. ברקוביץ’ הצטיין בהעלאת סיטי לפרמייר ליג. השנתיים הראשונות בסיטי זכורות כשנים הטובות ביותר שלו לצד שתי עונות בווסטהאם. כהרגלו, ברקוביץ’ הסתכסך עם קיגן. והאחרון החל לחפש דרך להיפטר ממנו, אחרי ששוב דבקה בו תדמית הבעייתי – הפעם כנראה לעד.
אחרי מאמצים רבים רדנאפ שלקח אותו לווסטהאם ב-1999 לקח אותו לפורטסמות’ בינואר 2004, כדי לסייע לקבוצה להישאר בפרמייר ליג. זה הצליח, אבל עונה לאחר מכן ברקוביץ’ איבד את מקומו בהרכב וכאשר רדנאפ עזב לסאות’המפטון, החליט לארוז את המזוודות ולחזור הביתה.
בכל קבוצה הותיר ברקו זיכרונות שונים. בסאות’המפטון זוכרים אותו כקשר מבטיח וחסר סבלנות, בווסטהאם זוכרים כדורגלן עם יכולת משחק מעולה, ובסלטיק כדורגלן בעיתי. יותר מכל מועדון אחר, ייזכרו את השהייה שלו במנצ’סטר יונייטד וכמובן את הבעיטה של ג’ון הארטסון לראשו.
רמת וקצב המשחק בליגה הישראלית לא יהוו בעיה עבורו גם בגילו המתקדם, 33. אהבתו ומסירותו למשחק בוודאי יגבירו את העניין וההצלחה של כל קבוצה בה ישחק. אחרי הכול, מדובר באחד הכדורגלנים הטובים ביותר שקמו בישראל, אולי הגדול מכולם, כפי שקובע שלמה שרף – מאמנו בנבחרת.
