לחיות בצפון מערב לונדון זה כמעט כמו לחיות בישראל. יש כאן מסעדות, חנויות, מאפיות, בתי קפה, דפי פייסבוק רק שלנו ומקומות מפגש ישראליים וכשהעברית היא השפה השלטת בהם. מפגשים חברותיים ותרבותיים עוזרים לנו לשמור על התרבות והמורשת, וגם בית ספר ישראלי אליו הולכים ילדי ישראלים ביום א’ עוזר לשימור השפה. גם הצופים – שכוננו כאן את שבט חלוץ וגרעיני צבר – תורמים להוויה הישראלית, וגם סרט – פסטיבל הקולנוע והטלוויזיה הישראלי, מביא ללונדון סרטי קולנוע ודוקומנטציה עכשווים. על פעילויות תרבותיות והרצאות בעברית במגוון נושאים – אקטואליה, עסקים, אמנות ועוד – אחראים מועדון העסקים, הבית הישראלי ולאחרונה גם הפדרציה הציונית.
את עלונדון התחלנו בפורמט ביתי, שבמשך השנים התפתח למגזין צבעוני, מפואר ואיכותי והפך לנחלת הקהילה הישראלית. פעם בחודש, כשהמגזין מופץ באיזורים של לונדון, התגובות מתחילות להגיע, והן תמיד חיוביות. עופר מסטימצקי סיפר לי שכשיוצא גיליון חדש, מכוניות נעצרות מול החנות ומהן נשלפות ידיים לקחת את עלונדון החדש מתוך הערימה. שבוע לפני כן, הוא ממשיך, מתגודדים פרצופים תמהים מחוץ לחנות ששואלים, הגיע המגזין?.
את המדור שלי, זיוה’לה – אני מקשטת בפעילות תרבותית ענפה למען ישראל. אני תמיד שמחה להגיע לכל אירוע, לצלם ולפרגן לכל מי שנותן ועושה לקהילה ולמדינה. בדרך כלל השיא הוא עם חגיגות יום העצמאות, בקבלת הפנים השנתית, כשהשגריר לוחץ את מאות ידיהם של הקהילה ותמיד מסביב יש אירועים רבים של ארגונים שונים, כמו מועדון העסקים, הבית הישראלי ומסיבות רבות של מעגלי ישראלים מהדור הצעיר.
כמה פעמים בשנה אנו זוכים ליהנות מהופעות של להקות, זמרים מובילים וסטנדאפיסטים שמביאים את ניחוחות הארץ, אבל אם הייתי צריכה להזכיר כאן את כל האירועים שחווינו ב-18 השנים האחרונות, הייתי יכולה למלא גיליון שלם…
קוראי עלונדון תמיד מספרים לי שאת זיוה’לה הם אוהבים לקרוא דבר ראשון כשהם פותחים את המגזין. מאחר והמגזין הוא חודשי, מתאפשר לי לקבץ את כל המידע עם תמונות שצילמתי עם מפורסמים. במהלך 18 שנים של המגזין פגשתי אנשי מפתח רבים; שגרירים, שרים, שחקנים וזמרים שהסכימו להצטלם כשהם מחזיקים את המגזין. אבל במיוחד התרגשתי כשפגשתי את הוריו של גלעד שליט, כשהם ישבו במאהל מחוץ לבית ראש הממשלה בירושלים. הם הסכימו שאצלם אותם והבטחתי להם שכשבנם ישתחרר מהשבי אני אפרסם את התמונה שלהם, והנה זה הוגשם.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולהתנצל בפני חברים, קוראים ואורחים שצילמתי במשך השנים ולא תמיד ניתן היה לפרסם את תמונתם מאחר ושטח המדור בגיליון שמכיל כל כך הרבה מידע על החיים בלונדון – מוגבל. אני מאחלת לכולנו שתמיד נוכל להשתתף באירועים שמחים ולהיות קהילה ישראלית טובה, גאה וחברותית.
