אבל מעבר לביזיון המשטרתי והמוניציפאלי, זה משמח נורא כי יכול להיות שהאזרח הישראלי לא התכופף אל מול הפירורים שהוגשו לפיו בעקבות המחאה הקודמת, אלא ממש מתכוון לעמוד על שלו עד שחיינו כאן יהיו מעט יותר שפויים.
הבשורה הבינונית היא שהעם עוד לא ממש נוהר לרחובות. יכול להיות שהאלימות הרתיעה אותו, יכול להיות שהלוקיישן החדש לא קוסם לו ויכול להיות שפשוט נורא חם לו, לעם, ולא בא לו, לעם, להתחיל ללכת כמו שנה שעברה.
ופה מגיעה הבשורה הרעה. מתברר שהקיץ הקודם היה פיקניק מבחינת הלחות באופן כללי והחום באופן פרטי. הקיץ הזה נראה כמו אסון גדל מידות שמתרגש עלינו בעוצמות שכבר הספקנו לשכוח. בחום הזה נורא קשה לצאת החוצה ולמחות. הרבה יותר דחוף למחות את אגלי הזיעה שנערמים על גופנו וכובשים כל בית שחי פנוי. זוועות חברים, זוועות. אני יודע שאתם, שרוב השנה קר לכם וגשום, מחבבים ברובכם את הקיץ המזרח-תיכוני, אבל תאמינו לי, זה גובל השנה בשערורייה.
וכאן אני מגיע לבשורה המאוד רעה: נורא נורא משעמם. אין כלום, אפילו לא חצי שערורייה. הכול זורם בנחת יחד עם הזיעה, כאילו אין אביב ערבי מסביב, כאילו אסד לא טובח את בני עמו לארוחת בוקר, כאילו אובמה לא עומד לאבד את הנשיאות. אפילו שריפת ענק ליד ירושלים לא הצליחה לרגש כאן אף אחד וכובתה ביעילות מפחידה. נהיינו ככל העמים. התחלנו לדבר רק על מזג האוויר. אז נכון, ביבי פרץ את הגירעון, שטייניץ רוצה להעלות מיסים, אבל גם הכותרת הזו שורדת חצי שעה. יכול להיות שאנחנו בפתחו של עידן חדש שטרם הכרנו – עידן השעמום.
הנה לאחרונה נעצרו ארבעה חרדים קיצונים משוגעים, שריססו כתובות נאצה על קיר הזיכרון ביד ושם. נשבע לכם שבשבוע רגיל זה היה מחזיק לפחות חמישה ימים. הם כתבו: תודה היטלר על השואה הנהדרת וגם זה לא זעזע יותר מדי. אני באופן אישי מקווה שיעשו להם מה שהיטלר ניסה לעשות לנו, אבל זה ייגמר הרי באיזה קנס כספי דלוח.
גם פוטין ניסה לעורר כאן משהו וקפץ ליום וחצי. הדבר היחידי שריגש היה הביקור שלו בנתניה. פעם ראשונה שמגיע מנהיג לעיר בליווי משטרתי, ולא של כנופיית פשע. עיקר הדיווח היה שגיבורי מלחמת העולם השנייה חיכו לו בחום שלוש וחצי שעות. זה מה שעניין. שהיה נורא חם בחיכיון לפוטין. וקרה עוד משהו, ולזה יש אולי סיכוי להחזיק למרות גל החום – איסור על ברית מילה בגרמניה למוסלמים ויהודים כאחד. זה נורא שזה בא מגרמניה, אבל אם תחשבו על זה רגע ברצינות, בעיקר החילונים שבכם, תבינו שזה טקס נוראי אותו אנחנו מבצעים במיטב ילדינו ללא פקפוק של שנייה. בגיל שמונה ימים אנחנו שולחים להם איש דתי עם סכין גדולה וחדה והוא מבצע בהם ניתוח ללא הרדמה. יכול להיות שצריך לחשוב על כל העניין הזה מחדש. אבל עד אז, תרשו לי לחזור לנמנום הנעים שלי שהתחיל בסוף יוני, כי נורא חם.
