בריטניה יצאה מדעתה במהלך חודש פברואר. שחקני הטניס של דובאי השתמשו בדרכוניה והפוליטיקאים עדיין זועקים חמס. גם התקשורת בהיסטרייה. לרגע דומה היה כי חוליית חיסול של ה’מוסד’ פרצה למצודת לונדון וגנבה את יהלומי הכתר. איך נוהגים לומר בווייטהול? התגובה הייתה חסרת פרופורציה. חבל שהבריטים אינם מקדישים את אותה אנרגיה למאבק בטרור המוסלמי בביתם.
ניתן, אמנם, להבין את הכעס על השימוש הלא חוקי שנעשה במסמכיהם הרשמיים, אולם נראה שהבריטים דיברו מתוך גרונם של הצהובונים. במקום לראות את התמונה הכללית ולהבין מדוע חיסולו של אותו בכיר חמאס היה כורח המציאות. הם העדיפו להתעלם מהעובדה שישראל מנהלת מלחמה יומיומית על ביטחון אזרחיה נגד איראן ושלוחות הג’יהאד שלה. במלחמה זו המטרה מקדשת את האמצעים וחיכוך עם כמה מדינות מערביות הוא מחיר קטן אותו יש לעתים לשלם במערכה שכזאת.
במשך למעלה משבועיים היה ה’מוסד’ על דוכן הנאשמים. אבל כדאי לספר להם שהמחוסל, מחמוד אל מבחוח, לא השתייך לשבט הצופים הפלסטינים בדמשק. המדובר במי שהיה אחד האנשים המסוכנים ביותר במזרח התיכון. הוא לא היה רק רוצחם, לפני שני עשורים, של שני חיילים ישראלים בחופשה, אלא מי שהיה אחראי על קבלת הנשק האיראני המגיע לידי החמאס באמצעות המנהרות של עזה. היה זה הוא שארגן את משלוח הנשק הגדול שהופצץ אשתקד בסודאן בדרכו לחצי האי סיני.
על שר החוץ, דייוויד מיליבנד, הופעל לחץ כבד כדי להעניש את ישראל, אפילו עד כדי סילוק שגרירה מלונדון. בסופו של דבר הוא נפגש עם עמיתו הישראלי וניסה להוריד את הלהבות. גם הוא יודע כי השירות החשאי של ארצו זקוק ל’מוסד’ יותר מאשר ההיפך. גם גורדון בראון ניסה לשמור על שפיות דעת. הדרכון הבריטי הוא מסמך חשוב ויש להשתמש בו בזהירות…, הוא אמר. מן הסתם אין הוא מתכוון לשני המחבלים הבריטים שפוצצו את עצמם בטיילת התל-אביבית לפני שש שנים. לולא הדרכון הבריטי שברשותם הם לא היו יכולים להיכנס לעזה ולצאת ממנה עם חומר הנפץ הנכסף.
קשה לדעת אם אמנם שחקני הטניס שהגיעו לדובאי ב-19 בינואר השתייכו לשורות ה’מוסד’. את החיסול יכלו הרי לבצע גם סוכניה של מדינה אחרת שהציבו אותו על הכוונת ואולי אף רצו להפליל את ישראל. אולם גם אם נצא מנקודת הנחה שבחורינו המצויינים הם אלה שחנקו את טרפם בחדר 230 של מלון ‘אל בוסטאן רוטנה’, אין טעם להסתיר את ההתפעלות מהאופי המושלם בו יצא המבצע הזה אל הפועל. אל מבחוח, בן החסות של סוריה ואיראן, היה אורח קבוע בדובאי אליה הגיע וממנה יצא כאוות נפשו. האייטולות הפכו את האמירות למגרש המשחקים שלהם והשילטונות המקומיים העלימו עין.
למרות הביקורת המובנת על השימוש בשמותיהם של בריטים אמיתיים המתגוררים בארץ, הדרמה בדובאי יכולה רק לחזק את תדמיתו של ה’מוסד’ ולהרתיע אירגונים ומדינות הרוצים בחיסולה של ישראל. העיתונים בלונדון, כדרכם, עושים מטעמים מהחיסול ויש להניח כי התסריט לגירסה הקולנועית כבר החל להיכתב.
האמת העירומה היא שהחמאס ודומיו הם גם אויבייה של בריטניה. ה’פוריין אופיס’, ללא הוכחה חותכת, לא יוכל להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל גם אם ירצה בכך. הביון הבריטי יוכל רק לחייך לעצמו. החיסול העניק לו סיבה נוספת לשמור על יחסים הדוקים עם ה’מוסד’. הכלבים אולי ינבחו, אבל את השיירה הזאת לא ניתן יהיה לעצור.
הג’יני יוצא שוב מג’ני
יור המפלגה הליברל-דמוקרטית, מנזיס קמפבל, היה בין תוקפיה החריפים של ישראל לאחר החיסול בדובאי. לא שמעתי שהוא וחבורתו ביקשו לזמן למשרד החוץ את הנסיך הסעודי החשוד ברצח משרתו האישי במלון היוקרה ‘לנדמרק’ בלונדון. יש להניח כי רצח זה לא עניין אותו יתר על המידה בגלל שאותו נסיך לא עשה שימוש בדרכונים בריטיים מזויפים. אבל הייתי מצפה לשמוע ממנו דברי פלצות על דברים שהטיחה בישראל ג’ני טונג, חברת מפלגתו בבית הלורדים.
טונג אינה צריכה היכרות עם קוראי מדור זה שהביע בעבר בחילה מדבריה לפיהם אם הייתה פלסטינית הייתה נכונה לבצע פעולת התאבדות נגד אזרחים ישראלים. מאז, עזבה טונג את הפרלמנט והפכה לברונית, אולם הביוב האנטי-ישראלי שלה לא חדל לבעבע אף לא לרגע אחד. האישה הפרוורטית הזאת אמרה כי ישראל צריכה לבדוק האשמות לפיהן חיילי צהל שהשתייכו למשלחת החילוץ בהאיטי, קצרו חלקי חילוף מגופותיהם של קורבנות רעידת האדמה. האשמות אלו פורסמו בביטאון פלסטיני עליו היא פורשת את חסותה. ניק קלג, ראש מפלגתה, התעלם תחילה מהערתה, אולם תחת לחץ של עמיתים החליט ליטול ממנה את תפקידה כדוברת הליברל-דמוקרטים בבית הלורדים לענייני בריאות. יחד עם זאת, הוא סירב לנשל אותה מתפקיד מצליפת המפלגה בגלל שאינו סבור כי דבריה גבלו באנטישמיות.
הצביעות הליברלית של קמפבל אינה מצריכה הוכחות נוספות, אולם הגברת טונג מהווה כתם על המערכת הפוליטית בבריטניה המאופיינת, ממילא, בפשיטת רגל מוסרית.
הבטחות חלולות בווייטהול
ברונית נוספת שייכת למפלגת הלייבור והיא מכהנת גם בתפקיד התובעת הכללית של האיים הבריטים. כן, זוהי אותה פטרישה סקוטלנד שעברה על חוק העסקת עובדים ללא רישיון, חוק שהיא עצמה יזמה במו ידיה. לפני חג המולד האחרון מצאה לנכון להגיע ארצה לביקור פרטי ולהודיע כי חוק מעצר הבכירים יזכה לשיפוץ פרלמנטרי דחוף. היה זה לאחר התקרית המביכה שכמעט והביאה למעצרה של ציפי לבני בחשד לביצוע פשעי מלחמה ברצועת עזה כאשר הייתה שרת החוץ.
לבני לא נעצרה משום שלא הגיעה כלל ללונדון, אולם עצם העובדה שצו מעצר הוצא נגדה על ידי גורמים פרו-פלסטינים, גרם לחוסר נחת גדול מאד בווסטמינסטר. ראש הממשלה, גורדון בראון, שר החוץ, דיוויד מיליבנד ושר המשפטים, ג’ק סטרו, התנצלו בפניה טלפונית והבטיחו כי יעשו הכל על מנת לשנות את החוק. על פי ההצעה, רק אישור של אותה פטרישה, או דומיה, יוכל להביא למעצרו של פוליטיקאי או קצין בכיר המבקר בבריטניה. תיקון כזה נעשה לאחרונה גם בספרד ובבלגיה.
ההבטחות הללו ניתנו כבר בזמנו של טוני בלייר. הוא עצמו אמר כי ישים קץ לנוהג המגונה הזה. אחרי המעצר-שלא-היה זכינו הפעם להבטחה מפורשת שהתיקון יבוצע לפני מועד הבחירות הקרובות. שלא במפתיע, ההבטחות הללו הוכיחו את עצמן שוב כשוות לקליפת השום. למעלה ממאה חברי הפרלמנט של הלייבור כבר הודיעו כי יתנגדו להצעה ושר החוץ ממלא פיו מים. שר המשפטים, מצידו, צפוי לומר כי לא נותר זמן רב להשלמת ההליך לפני יום הבחירות. פרשנות נוספת תהיה מיותרת.
קצרצרים
*** עזאם תמימי, האיש של החמאס בלונדון, קורא בכל הזדמנות להשמיד את ישראל. הוא עשה זאת בעבר, אך הפעם הוא משמיע את הטפות הג’ינוסייד שלו במהלך מסע בקמפוסים בריטים. גם הוא מוכן להצטרף לג’ני טונג ולהיות שאהיד. סוף סוף מנהלת המשטרה חקירה בעניינו.
*** פול מרטין, עיתונאי בריטי ידוע, נעצר בעזה על ידי החמאס. זוכרים את אלן ג’ונסטון?
*** מאמר בעיתון הסטודנטים של אוקספורד מביע חרטה על ההתפרעות בהרצאתו של סגן שר החוץ דני איילון. ציפי לבני הבאה בתור?
*** אלטון ג’ון, אלביס קוסטלו ורוד סטיוארט עומדים בלחצים ועדיין מגיעים ארצה. כל הכבוד.
