לאחר שסיים את כתיבת ששת פרקי הספר, המתארים שישה מסלולים רגליים באזור רמאללה, עיר הולדתו, מצא לנכון המחבר, ראג’ה שחאדה, להוסיף גם אפילוג תחת הכותרת רועים במסיכה. היה זה כאשר ביקש להראות את נופי ילדותו לעיתונאית בשם לואיזה וואו, שהגיעה מסקוטלנד. השניים יצאו לדרכם באחר-צהריים קיצי אחד, באוגוסט אשתקד, באיזור בו ממוקמים שני היישובים היהודים – בית-אל ודולב. הטיול הזה עלול היה להסתיים בטרגדיה. במחצית הדרך הם פגשו שני רעולי פנים, חמושים באלות, ששאלו לזהותם ואיימו להרגם.
לא, הם לא היו חיילי צהל וגם לא מתנחלים חמומי מוח. המדובר היה בשני צעירים ערבים, חבושי כאפייה, שהציגו את עצמם כחברי ה’תנזים’, אותה תנועת נוער המקורבת לארגון ה’פתח’. למרות זהותו הפלסטינית של המחבר, הם חשדו כי לואיזה עובדת עבור השבכ והצהירו על כוונתם לחסל אותה. אפילו השיער הג’ינג’י שלה לא שיכנע אותם כי המדובר בתיירת תמימה. כאשר עמד המחבר על היותה אזרחית בריטית, שבאה לסייע לפלסטינים במצוקתם, הם נהמו האם שמעת על בלפור? על טוני בלייר? ולא נחה דעתם עד שהשמיעו את דעתם על הבריטים, שיצרו את מדינת ישראל, ואפילו עתה עסוקים בהרג מוסלמים בעיראק ובאפגניסטן.
עבור השניים מדובר היה בתקרית ממנה הם יצאו לבסוף בשן ועין. עבור הקורא יכול האפילוג לשמש הוכחה כי הספר אינו נרתע מלהציג גם את הפלסטינים כמחרחרי ריב ומדון. אולם למחבר יש לכך הסבר הקשור לעובדה שהצעירים, בני עמו, ידעו רק סבל ומלחמה מאז שנולדו ובאו לתוך עולם מסוכסך ורווי בדם. זהו אותו עולם, שנופיו הקדומים נכחדו, לדעת הסופר, על ידי המתנחלים היהודים, ושלא היה מוכר כלל לאותם שני ‘תנזימים’, שאיימו על חייה של האורחת מסקוטלנד.
אחרי הכל, כפי שמעיד על כך הכותב, לאורך כל הספר, למתנחלים, הנבלים העיקריים של סיפורי, יש נוכחות קבועה ואף כי אין הוא נקלע לעימות ישיר עימם, הוא מביע בוז כלפי התנהגותם לאדמה וליושבים עליה. כאן עובר הציר המרכזי בספר המורכב מאותם שישה טיולים רגליים המתחילים ב-1978 ומסתיימים ב-2007.
ראז’ה שחאדה אינו אדם אלמוני. בעבר הוא כתב ספרים, שכולם תורגמו לאנגלית, לעברית ולשפות זרות אחרות, ביניהם – זרים בבית וכאשר הבולבול הפסיק לשיר. הוא גם פרקליט ידוע ומייסדו של ארגון ידוע לא פחות הקרוי ‘אל חאק’. רק השבוע נודע כי בשם ארגון זה נתבעת ממשלת בריטניה על חלקה כביכול בפעולת צהל האחרונה ברצועת עזה. שחאדה מטייל בוואדיות של ירושלים, במנזרים של נחל קלט, במערות קומראן, בחופי ים המלח, בערבות יריחו ובמסלולים אחרים המוזכרים בספר בשמם הערבי המקורי.
את טיוליו נהג לעשות בחברת ידידים מידי יום שישי. הם נהגו לשבת מתחת לעץ זית ולהתפעל מהצבעים המתחלפים לנגד עיניהם. איני ידוע מדוע אנו ממשיכים לקוות לעתיד כלשהו עבור אותן גבעות, הוא שואל את עצמו בהביטו מעלה. כאשר החל את טיוליו הוא לא ידע כי הוא עובר בכברת ארץ ההולכת ונעלמת. פעם היה כאן גן עדן קטן, הוא אמר לאותם שני מחבלים צעירים שאיימו להרוג את ידידתו הסקוטית.
Raja Shehadeh. Palestinian Walks. Profile books. £7.99. 218 pages
