קחו למשל את פרק 9. בבוקר ירושלמי צח ורענן ממתינה המחברת לשיפוצניק האמור להתקין בדירתה מטבח חדש. בעוד בעלה, שמחה, יושב בחדר סמוך ורוכן כדרכו על אחד מספרי הקודש, היא לא יכולה להסיר את מבטה מאזור חלציו של האורח. גם התינוקת המנמנמת לנגד עיניה בעריסתה לא ממעיטה מערגתה למה שטמון מתחת לחגורתו. הזיעה שלו התערבבה בריח האפטר-שייב ועוררה בי תשוקה שנרדמה זה מזמן…, היא כותבת ומפנטזת עליו בשנתה עם הכרית.
פורנו רך מארץ הקודש? בכלל לא. זוהי האוטוביוגרפיה של יהודיה-אנגליה, לא כשרה למהדרין, שהתנסתה בכל החטאים האפשריים בגלגולה הקודם ולאחר מכן עלתה ארצה, חזרה בתשובה, התחרדה, התחתנה, התגרשה, לחמה בסרטן, שרדה ונותרה בחיים כדי לספר את ספורה.
ואין המדובר בעוד נערה מן היישוב שהתמסרה לייצר הרע וחזרה למוטב. המדובר בבתו של רב לונדוני ידוע ובנכדתו של מי שהיה הרב הראשי האשכנזי לישראל בשנות הששים והשבעים. את זהותו של הסבא היא ממאנת לחשוף בספר, אולם זו התבררה זמן קצר לאחר שזיכרונותיה המרטיטים התנוססו על שער המגזין הצבעוני של הסאנדיי טיימס בקיץ האחרון. אכן זהו הרב איסאר יהודה אונטרמן שהלך לעולמו ב-1976 ואף כיהן קודם לכן במשך שני עשורים כרבה הראשי של תל אביב.
ריבה מן אולי המיטה על משפחתה בושה גדולה, אבל לחשבון הבנק שלה החשיפות עשו אך טוב. הספר הפך לרב-מכר והשרלילה הפכה לסלבריטי. אם לא שמעתם עליה עד כה, הרי שהיו בקהילה היהודית רבים שהעדיפו להתעלם מהגילויים המביכים ולשמור על שתיקה רועמת. אחרי הכול, לאן ניתן להוליך את הבושה כאשר בת הרב, או נכדת הצ’יף, מספרת כיצד היא ביצעה מין אוראלי בשרותי הנשים של האודיאון בשכונת המרסמית’?
המחברת הייתה מורדת מלידה. הסנפת קוקאין הייתה רק הערת שוליים ב-CV שלה. לא יכולתי להתחתן עם מישהו מהקהילה שעובד בעסק של אביו ומסדר את שערו במייבש חשמלי…., היא מתוודה ומי יוכל להאשים אותה בכך. אבל תאוות היצרים שלה לא ריפדה את חייה בשושנים. היא גורשה מן הבית בהתראה של יממה ומאז היא ניהלה אורח חיים פרוע היכול לעורר חלחלה גם בקרב בריות מהשורה. באחד הלילות אפילו חטפה את נגיף האפיטייטס B לאחר סקס עם נרקומן שהזריק יין לורידיו. היו אלה דווקא הוריה שחידשו עמה את הקשר בשל מחלתה ושלחו אותה לקיבוץ בישראל, שם הסתבכה עם אחד איתי שנעצר עם 10 קג חשיש.
ZIYUNIM IN ZION
אבל גם אם נניח שתאוות הבצע של ריבה כמוה כתאוות הבשרים שלה, הרי שלא ניתן לפטור את ‘בת הרב’ רק כספר של שרלטנית שבקשה לבצע קופה מהירה על מנת לסדר את עצמה בחיים. העלילה בהחלט מרתקת וגם אם נניח שלא כל העובדות המוזכרות בה מדויקות, הרי שהספר שוטף וקולח והמחברת מוכיחה את עצמה כמספרת מעולה. לא בכדי היא כתבה במשך שנים רבות טור פופולארי על חייה בישראל עבור עיתון יהודי היוצא בלונדון.
הקוראים המעוניינים להציץ אל מאחורי הקלעים של החברה החרדית בתוכה חבויה האישה הכנועה המקריבה את יצריה המיניים על מזבח התורה בה הוגה בעלה יום ולילה – ריבה מגלה לנו כי בן זוגה נכשל בקיום מצוות סיפוק צרכיה, עד כי נאלצה לשחרר את תאוותה על מיטות זרים. בסיפור חייה אנו מתעכבים גם על תחנות דרך מוכרות בלונדון ובירושלים. ברחוב קומפיין במערב האמפסטד היא מתחילה את הקריירה המינית העשירה שלה ובשכונת בית וגן היא מתוודעת למשפחה חרדית המזמינה אותה לארוחת שבת בהיותה לומדת בסמינר לבנות. גם בארץ הקודש חייה נדים כמטוטלת בין שיבה לחיי החטא לבין הנחישות להקים בית יהודי כשר. את ההתלבטויות האלו מתארת ריבה בכישרון רב, כמו את מסכת יחסיה עם תלמידה לסבית, או משיכתה המינית לגברים ישראלים.
זוהי מצווה להיות מאושר תמיד, היא מצטטת את הרמבם, וריבה עשתה הכול כדי להיות כזאת בשני העולמות גם יחד. 326 עמודים.
The Rabbi’s Daughter by Riva Mann. Hodder & Stoughton. £16.99.
