מבט מעבר לגדר
ניל לוכרי, ראש המרכז ללימודים ישראליים ב-UCL, נולד ב-1965, השנה בה וינסטון צ’רצ’יל מת, דוד בן גוריון פרש, וארגון הפתח קם. לו היה נולד קודם לכן, היה זוכר את מלחמת ששת הימים ונופל שבי בידי הטענה כי ישראל היא הגוליית שנלחם נגד דוד הערבי. אולם הייתה זו דווקא מלחמת יום הכיפורים שעיצבה את יחסו למזרח התיכון, וכילד הוא זוכר תמונות טלוויזיוניות בשחור-לבן שתיארו כיצד ישראל נהדפת בעקבות התקפת הפתע עליה של מצרים וסוריה. החוויה הזאת, שהדגישה את מידת פגיעותה של המדינה, היא זו שנחרטה בזיכרונו למשך השנים הבאות ואולי אף גיבשה את דעתו על הסכסוך. הדברים אכן באים לידי ביטוי בספרו, בו הוא מנסה להוליך את הקורא בשדה המוקשים של תולדות העימות, תוך רצון להתרחק מהפולמוס הפופולארי המקובל. פולמוס זה הוריד לאחרונה את הרף האינטלקטואלי באירופה באמצעות השוואות חסרות שחר של ישראל לדרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד.
המחבר מבקש לנתץ שני מיתוסים שסופקו כהסבר לכך שהסכסוך לא הגיע לקיצו רצח יצחק רבין ואישיותו הבעייתית של יאסר ערפאת. הנצחת העימות אינה תלויה באנשים בודדים. אם רבין היה חי, הוא היה ממשיך בדיוק את מדיניות יורשיו ואף היה בונה חומה מפרידה במסגרת רצונו להתגרש מהפלסטינים. גם אין זה כפשוטו סכסוך בין ישראל לפלסטינים. ההסבר מצוי בתוך המחנה הערבי המפוצל, בחיקם של הפלסטינים המפולגים, בסירובו של העולם הערבי להפוך למודרני, בהתכווצות המשאבים הטבעיים במרחב ובהקצאת המקורות הכספיים לצורכי בטחון. לעובדה שהמשטרים הערבים שופכים מיליארדים על צבאותיהם אין קשר לישראל. הם פשוט מנסים לשמר את הדיקטטורות בראשן הם עומדים.
NEILL LOCHERY- THE VIEW FROM THE FENCE
Publisher: CONTINUUM. 262 Pages
מעבר לחוצפה
נורמן פינקלשטיין מתבשם בעובדה שספרו הקודם (‘תעשיית השואה’) עם כותרת המדברת בעד עצמה – הפך לדברי המול שלו לרב-מכר, ועל כן יצא לאור בספר משלים המנסה לחשוף את הכזב הציוני ולספק נרטיב אחר לנסיבות הקמתה של ישראל. מדוע, הוא תמה, כאשר יש קונצנזוס בין כל ההיסטוריונים וארגוני זכויות האדם על תולדות הסכסוך, עדיין יש עליו ויכוח ציבורי? ותשובתו פשוטה: משום שתומכי ישראל מונעים כל שיח הוגן על הנושא, בגלל נטייתם להאשים את מבקריה באנטישמיות.
אז הנה ההוכחות לפניכם. אחרי שתיאר כיצד התמסחרה השואה בשרותם של הציונים הוא מנסה להזים בספרו החדש את הטענה הרשמית כי ערביי 1948 ברחו על נפשם בגלל שמנהיגיהם עודדו אותם לעשות זאת במהלך המלחמה באמצעות שידורי רדיו. להדם, אומר פינקלשטיין, המדובר היה בטיהור אתני והוא זה אשר יצר את בעיית הפליטים.
אבל המחבר, מרצה באוניברסיטת דה פול האמריקאית, מנצל את במתו כדי להתחשבן עם הפרקליט הידוע, אלאן דרשוביץ’ ועם ספרו THE CASE FOR ISRAEL אותו הוא מתאר כאחד הזיופים האקדמאים המרהיבים ביותר שנכתבו על הסכסוך. מי שמעוניין לקרוא על דו-קרב זה, יעריך את הספר, אולם כדאי לו גם לשים לב לעובדה שרוב רובו מבוסס על אלפי עמודי דוחות שנכתבו בשנים האחרונות על-ידי ארגונים כמו ‘אמנסטי’, ‘בצלם’ ו-HUMAN RIGHTS WATCH. לטענתו של פינקלשטיין אין אפשרות למצוא הבדל בין הסקירות, ומכאן המסקנה פשוטה.
NORMAN FINKELSTEIN – BEYOND CHUTZPAH
Publisher: VERSO. 332 Pages
סרבן!
פרץ קידרון הוא פעיל שמאל ישראלי וותיק וידוע, שכתב ספרים רבים והשתתף בקמפיינים לא מעטים, והיה בין הסרבנים הראשונים שהעדיפו ישיבה בכלא צבאי על פני שרות מילואים בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים. בספרו האחרון, המתחיל בהקדמה של סוזאן סונטאג, הוא מעניק במה לעשרות רפיוזניקים שמטעמי מצפון סירבו לחצות את הקו הירוק כאשר נקראו לדגל. כך היו הסרבנים הראשונים וכך היו סרבני האינתיפדות למיניהם. לא פחות מ-44 חיילי סדיר ומילואים – רובם חברי יש גבול – מסבירים את מניעיהם לסרב בשטחים.
מייק לוין הוא אחד מהם. בנם של חבר כנסת לשעבר מטעם חרות, ושל מי שהייתה מזכירתו של זאב ז’בוטינסקי, כותב בפרק לגלות את הפלסטינים כיצד במשך שנים הוא גדל על ברכי הימין הרביזיוניסטי אותו ייצגו הוריו. רק לאחר 1967 הוא גילה כי על האדמה הזאת יש לישראל שותפים. מייק הוא סרבן אופייני. סרבנותו אינה נוגעת לעצם מהותה הציונית-יהודית של המדינה, אלא לעצם השליטה על עם אחר. כמי שמכיר אותו היטב, נרגעתי לקרוא בסוף דבריו כי הוא עדיין אוהב נאמן של קבוצת הכדורגל ביתר ירושלים…
PERETZ KIDRON – REFUSNIK!
Publisher: ZED BOOKS. 118 Pages
