ואת כל זה עשיתי כדי לחסוך מספיק כסף ולעוף קיבינימט מהארץ ללונדון, שהייתה מרכז העולם, עירם של הביטלס והרולינג סטונס, והפינק פלויד, וקט סטיבנס ומריאן פיית?פול, סקס, סמים ורוק’נרול ולוסי ברקיע היהלומים… עיניי התרוצצו ולא יכלו לשבוע מהמתרחש סביבי, המוזיקה, הרעש, האנגלים המאופקים בדרך כלל שדיברו בקולי קולות, מסך הטלוויזיה שהקרין משחק כדורגל, הבחורות הצעירות, פצצות בחצאיות מיני ובמגפיים שמגיעים עד אמצע הירכיים, הבחורים בשיער ארוך ובג’ינס….
אבל למה נקדים מאוחר למוקדם? הקטע הזה שייך לעמוד מספר 410. אם נפליג לאחור, לעמוד 12, נגיע אל שנות המנדט: …אבל כאשר היו מזכירים את האנגלים תמיד, תמיד, אבל תמיד, היא הייתה מוסיפה: ‘יימח שימם האינגלים’. לאימא שלי, לעומת זאת, לא היה שום דבר נגד האנגלים. להיפך, הרבה פעמים שמעתי אותה אומרת שחבל בכלל שהם עזבו את הארץ. ‘אולי אם היו נשארים האנגלים, הכורדים לא היו באים’.
ובכן, אל תטעו. הבריטים אינם מככבים בספרה של שרית ישי לוי. הם משמשים כרקע לעלילתה. זו אומנם שולחת את זרועותיה לתל אביב, ביירות ולבסוף לונדון, אך היא משתרעת במתחם המצומצם שבין שכונת אוהל משה לבין שוק מחנה יהודה במערב ירושלים ושם היא מגיעה לשיאיה הדרמטיים. בתווך, ארבעת דורותיה של משפחת ארמוזה נמתחים על פני המאה ה-20 מאז שלטונם של התורכים בארץ, דרך שנות המנדט הבריטי ועד עצמאותה של המדינה. ואין זאת משפחה רגילה, ארמוזה. זוהי שושלת ספניולית הניצבת בליבה של קהילה קטנה, שלפרפורי הגסיסה שלה היינו עדים במחזהו המפורסם של יצחק נבון בוסתן ספרדי.
מתפכחת מהאופוריה הלונדונית
ישי לוי, עיתונאית ותיקה, שיחררה שד מהבקבוק המשפחתי שלה. היא מדברת מגרונה של הגיבורה, גבריאלה, שכמו סבתה בפלסטינה בשנות ה-30′, גם היא ניקתה בתי שימוש של אנגלים, אבל במרבל ארץ’, עשרות שנים מאוחר יותר. גבריאלה, קלת דעת ומתירנית, מתפכחת עד מהרה מהאופוריה הלונדונית שלה וכמו ישראלים רבים לפניה ואחריה, גם היא נקלעת למדרון אותו מזמנת העיר לזרים שבתוכה.
הספר הוא מנהרת זמן. מי שחפצה נפשו בירושלים של אז יקבל את מבוקשו. לעיתים קרובות הוא מתפקע מהומור ומשעשע. הנפשות הפועלות חורצות לשון המתובלת בספניולית ואינן חסות זו על זו, שכן, כמה מתחנותיה של אותה מנהרה אפלות ומשרות מועקה.
את המשפחה רודפות טרגדיות בזו אחר זו. על גבריה נגזר לחלק חיים עם נשים אותן לא אהבו. תאוות נקם של הורים שלא הניחו לבנם לאהוב צעירה אשכנזית ממאה שערים מובילה את המשפחה אל פי התהום. כך הוא מוצא נחמה בחיקה החם של פרוצה ערבייה בביירות אליה הוא נוסע מדי פעם.
הספר אינו מגלה רוחב לב כלפי גיבוריו ואינו מייפה את שגרת חייהם. הוא מציג אותם כפי שהם במערומיהם. הם צרי אופק, הם שונאי אחרים (כורדים או אשכנזים), הם אחוזי אמונות תפלות, הם אכזריים כלפי בניהם, הם אובססיביים לכבודם והם חוששים לתדמיתם. יחד עם זאת הם יכולים להיות גם שמחים עד הגג בחלקם, רועשים, נהנתנים, רגשניים, רגישים, תאוותניים ואפילו מלאי חמלה.
גנרל אלנבי יורד מהסוס
המחברת מדובבת את המטרוניתות. בסקרנות ובעיקשות היא מאירה את הפינות החשוכות ביותר במשפחתה. היא לא מותירה אבן על אבן עד הגעתה לחקר האמת. היא חושפת סודות העוברים מדור לדור ומנפצת מיתוסים ואגדות. ואולי אין זה סיפורה של משפחת ארמוזה בלבד. אולי אין זה רק סיפורו של היישוב היהודי בתקופת המנדט. זהו, אולי, הסיפור של כולנו.
ובחזרה לאנגלים. כשהם הגיעו לארץ, המונים יצאו לרחובות וקיבלו אותם כגיבורים. 400 שנות סבל של כיבוש תורכי הגיעו לקיצן. רוזה, סבתה של המספרת, נישקה את כנף בגדם של החיילים ונעה לכיוון שער יפו כדי לצפות בגנרל אלנבי בכבודו ובעצמו יורד מסוסו. ישתבח שמו, אמרו בירושלים. נס חנוכה. אבל איזה נס ואיזה בטיח. לא לקח להם לאינגלים הרבה זמן כדי להראות את הפרצוף האמיתי שלהם….
שרית
ישי לוי
משיבה
האם האירועים המובאים בספר אמיתיים?
הספר אינו ביוגרפי, אך הוא מבוסס על אירועים ביוגרפיים בחיי משפחתי… אני עצמי ילידת ירושלים בת הדור השביעי למשפחה ממוצא ספניולי (סט), אך חיה רוב חיי בתל אביב. האירועים האמיתיים היחידים המובאים בספר הם אירועים היסטוריים שהתרחשו בארץ מתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-70’….
את מתארת תופעות של ענישה, נקמנות, קנאה בוערת… האם האנשים האלה היו כל כך קשים זה לזה?
אני מתארת בספר מכלול של תכונות אנושיות, גם נקמנות, גם ענישה, גם ברוגז וגם קנאה בוערת כדבריך. לצד אלו, יש בספרי גם אהבה, חמלה ונתינה.
הספניולים חיו בתוך עצמם. מדוע?
הספניולים אכן חיו בתוך עצמם ולא התחתנו עם אשכנזים או עם בני עדות אחרות. לעניות דעתי זה נבע מאליטיזם.
היכן בא לידי ביטוי המרכיב האינגלי בתקופת המנדט?
הדמויות שלי אינן ‘מפרגנות’ בלשון המעטה לאנגלים… האנגלים היו כובש שנוא. קמו מחתרות שמטרתן הייתה אחת: לגרשם מהארץ. אני חושבת שהשנאה לאנגלים נבעה לא רק מעצם היותם כובשים אלא גם מהאכזבה הגדולה מהם… תקופת המנדט תופסת חלק גדול מאוד בספר. זו הייתה תקופה הרת גורל בתולדות היישוב והכתיבה עליה אפשרה לי לתאר את יחסו של היישוב למחתרות ואת חילוקי הדעות שהיו אז כשמשפחות שלמות נקרעו בגלל הוויכוח בין ההגנה לבין האצל והלחי. אבל היחס לאנגלים השתנה כמובן אחרי קום המדינה. עובדה שגבריאלה הגיבורה הצעירה של הספר שגם מובילה את הסיפור בוחרת בשנות ה-70′ לחיות ב’סווינגינג לונדון’.
את הספר כתבת במשך שש שנים ונראה שהוא בער בעצמותייך כל הזמן. מה הניע אותך לכתוב אותו?
הספר לא בער בעצמותיי. העלילה הניעה את עצמה ואני זרמתי איתה. אני מודה שהיא סחפה אותי ובמשך שש השנים האלו חייתי בשתי מערכות חיים: חיי שלי וחיי הגיבורים שלי….
איך הוא התקבל על ידי הציבור הישראלי?
הספר זוכה להצלחה מאוד גדולה והתקבל באהבה ובחיבוק על ידי ציבור הקוראים… חודשיים לאחר צאתו לאור קיבלתי ‘ספר זהב’ על מכירת 20,000 עותקים… הספר מתורגם לאנגלית ויוצג ביריד הספרים הקרוב של לונדון. בנוסף, הוא נמצא בתהליכי פיתוח במטרה להפכו לסרט קולנוע. אני עצמי נרשמתי ללימודי מחזאות ב’בית ליסין’ במטרה לעבד את הספר למחזה וגם חתמתי עם הוצאת ‘מודן’ על חוזה לכתיבת ספרי הבא הנמצא כרגע בתהליכי כתיבה ראשוניים.
