לעתים רחוקות ספרים נולדים במקרה, כך גם The Reckoning של פטריק בישופ. אמו של המחבר, קתלין בישופ, חלקה את אותו רופא שיניים עם פני ברוק, בתו של ג’פרי מורטון שב-12 בפברואר 1942 ירה למוות במפקד לחי, אברהם (יאיר) שטרן, בשכונת פלורנטין בתל אביב. נשמע הזוי? ובכן הרופא, פול ברספורד, שהוא גם חבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית, היה האיש ששידך בין שתי מטופלותיו. כך נודע לבישופ, הכתב לשעבר של הדיילי טלגרף בירושלים, על הארכיון הפרטי של אותו מורטון. צירוף המקרים הוליד את ספרו הנוכחי.
באופן אישי, מעולם לא היה לי ספק שמורטון רצח את שטרן בדם קר. כל הנסיבות והאירועים שהתרחשו בעליית הגג ברחוב מזרחי ב’ 8 הורו על כך. שטרן לא היה חמוש והיה מוקף בשוטרים בריטים, ולכן הטענה כי ניסה לברוח הייתה מצוצה מן האצבע. לבולשת הייתה מאז ומתמיד תכנית בלתי רשמית לחסל אותו אם וכאשר ייתפס. במשפט יהיה קשה להרשיע אותו ומבית הכלא הוא לבטח יברח, הייתה ההערכה הרווחת. למורטון היה מניע נוסף, אישי. הוא סבר, בשוגג, כי הלחי היה אחראי למותו של חברו וולי מדלר. האיש היה, אפוא, חדור תחושת נקמה ועשה כל שביכולתו להניח את ידיו על שטרן.
עדותו של סטאמפ
ב-1982 נפל דבר. סמל בריטי ששירת בפלסטין, ברנרד סטאמפ שמו, נפל למשכב בעקבות שבץ ומצפונו הציק לו, אף כי באיחור של 40 שנה. הוא שהה בחדר כששטרן נורה וביקש להתוודות. סטאמפ היה נשוי לפיי שרייבר, יהודייה שאותה הכיר בתל אביב. הוריה של שרייבר התנגדו לנישואיהם, ואביה ישב עליה שבעה וניתק עמה את הקשר. מפעיליו של סטאמפ, מצידם, רמזו לו כי חתונה עם יהודייה תביא לקץ הקריירה שלו. לאחר סיום תקופת המנדט, השתקעו בני הזוג בעיר הצפונית, האל, והקימו בה משפחה. שרייבר הייתה דודתה של שדרנית רדיו בשם אילנה צור, ובלחץ הבן דן, הסכים האב להתראיין אודות אותם רגעים שבמהלכם מצא שטרן את מותו.
סטאמפ טען בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מורטון רצח את שטרן. לדבריו, כאשר הגיע מורטון לדירה שבה נתפס שטרן, הוא הפטיר לעומתו: הפסדת את הזדמנות חייך, בהתכוונו לכך שסטאמפ עצמו יכול היה להרוג את שטרן ולקצור את התהילה על כך. סטאמפ גם סיפר כי כששוטר נוסף שהיה במקום, אלק סטיוארט, ירה אף הוא לכיוונו של שטרן, אמר לו מורטון: אל תהיה טיפש ארור. הוא כבר מת!.
גם רצח, גם גרף
כאן נכנס גם עבדכם הנאמן לתמונה. הייתי כתב הארץ בלונדון כששמעתי על הראיון עם סטאמפ, והצלחתי לאתר את מספר הטלפון בביתו של מורטון בעיר צ’לטנהאם. אשתו אליס הרימה את השפופרת ולאחר החלפת שני משפטים עם בעלה, היא אמרה שאין הוא מוכן לשוחח עמי. ואולם כשציטטתי באוזניה כמה מדבריו של סטאמפ מיהר מורטון אל המכשיר וביקש לשמוע ממני יותר. האיש לא איבד את רוחו הקרבית ומיהר להזהיר אותי כי מוטב שאכין כיסים עמוקים במקרה שאעשה את הטעות ואחליט להוציא את דיבתו לרעה. הוא הרי כבר הגיש כמה תביעות משפטיות בעבר וזכה בתשלום פיצויים גבוה. גם רצח, גם גרף. השיחה הטלפונית פורסמה בעיתון, ועד היום אני מחזיק בהקלטה. בספר כתוב כי גילוי זה, שבעקבותיו באה גם התייחסות בגרדיאן, עורר במורטון חשש לחייו והוא הביע על כך דאגה בפני מפקד המשטרה בגלוסטשייר.
עבור בישופ, כפי שמעידה כותרת המשנה של ספרו (כיצד שינה הרג של אדם אחד את גורלה של הארץ המובטחת), לא היה מדובר ברצח של מה בכך. הירי היווה פרשת דרכים בתולדות המאבק המזוין במנדט הבריטי. שטרן רקם תכנית להביא להצלת יהודי אירופה על ידי יצירת מגע עם איטליה הפשיסטית ואפילו גרמניה הנאצית, אבל אלו השליכו את חרבותיהן על הצד הערבי.
המחבר לא יכול היה למצוא שני אויבים כה מנוגדים זה לזה, כמו מורטון ושטרן. האחד, בעל עיני מתכת אפורות ומהפנטות היה איש רוח, משורר ואידיאולוג. האחר היה חלבן בנו של חלבן, שניהל אורח חיים משעמם וחיפש הרפתקאות וריגושים בפלשתינה הרחוקה. האחד נולד בעיירה הפולנית סובאלקי, שבה איבד את מרבית משפחתו בשואה. השני התגורר בלונדון, לא הרחק מגשר בלקפריירס הסמוך לנהר התמזה. שניהם, יחד עם זאת, היו קשוחים ואפילו אכזריים. הגורל הועיד להם מפגש שדינו היה אחד מוות, לכאן או לכאן.
שטרן היה בן 35 במותו. מורטון נפטר בשיבה טובה בגיל 89. הלווייתו נשמרה בסוד, כדברי בתו פני, עד הרגע האחרון. אמה פחדה אפילו אז שאנשי לחי יפוצצו אותה על אנשיה.
_____________________________________________________________
הרצח
כתפנית
היסטורית
פטריק בישופ סיפר לי כי היה זה אותו חבר פרלמנט, פול ברספורד, שהפציר בו לכתוב על הפרשה לפני שנתיים. הוא עצמו שמע על שטרן מתוקף היותו עיתונאי שעבד שנים רבות בישראל. באותו זמן תכנן מייקל ווינטרבוטום לביים סרט על שטרן. הסרט היה אמור לגולל את סיפורן של כמה דמויות שניהלו פרשיות אהבה בפלשתינה של אז. אחת מהן שייכת לאשת החברה שושנה בורוכוב, שניהלה רומן סודי עם סגנו של מורטון, תום וילקין, שהיה מעורב בתפיסת שטרן ולבסוף נורה ונהרג על ידי אנשי לחי. לאחר שסרק את ניירותיו של מורטון, בילה בישופ ימים רבים בארכיון ההגנה ונהנה משיתוף פעולה מצידם של ישראלים רבים, ובהם בנו של שטרן, העיתונאי יאיר שטרן, שנולד לאחר מות אביו. הוא אפילו ראיין את איש הלחי שירה בווילקין.
בישופ סבור כי הרג שטרן היה טעות. התגובה הבריטית הראשונה הייתה טפיחת שכם עצמית, אולם, לאחר מכן שררה הבנה כי ההרג יפגע בבריטים כבומרנג. העובדה שטרגדיית האונייה סטרומה התרחשה בסמוך לירי הוסיפה שמן למדורה וקירבה יהודים רבים לאצל וללחי. שטרן עצמו הפך לאגדה, לוחם חופש מיסטי ומקור להשראה. למעשה, הוא חיפש את מותו ברוח המנון הקבוצה שאותו חיבר. הוא יכול היה להציל את עצמו, אך סירב. בדיעבד, הוא ניצח לאחר מותו יותר מאשר במהלך חייו. יצחק שמיר, מראשי לחי, היה לראש ממשלה.
יישוב נקרא על שמו של שטרן, וכך גם הרחוב שבו נהרג. עליית הגג שבה התרחש הרצח הפכה למוזיאון בחסות צהל.
The Reckoning: How the killing of one man changed the fate of the Promised Land. Patrick Bishop. HarperCollins: 299 pages. £20.
