בעל הבית השתגע: 1.2 מיליארד (!) פאונד החליפו ידיים בחלון ההעברות של הפרמיירליג בקיץ האחרון. בשקלים 7 מיליארד זה בכלל נשמע כמו סכום שהיה אפשר לקיים איתו את כלכלת אנדורה לאיזה שנה?שנתיים. מדובר גם כמובן בשיא, ועוד איזה שיא: 300 מיליון פאונד יותר מהשיא הקודם, בקיץ שעבר. ויש גם תתי?שיאים ושיאי משנה, כמו העובדה ש?14 מועדונים מתוך ה?20 בליגה האטרקטיבית ביותר בתבל שברו לא רק את שיא הבזבוזים שלהם לקיץ אחד, אלא ניפצו גם את תקרת התשלום עבור שחקן רכש אחד. וזה קורה לא רק אצל העשירים כקורח נוסח מנצסטר סיטי וצלסי, אלא גם אצל הפלביים – בורנמות’, לסטר סיטי, קריסטל פאלאס ודומיהם.
מדובר בתהליך צפוי אבל בזוי. אין כל הצדקה למחירים האסטרונומיים הללו. אין כדורגלן ששווה 90 מיליון פאונד (פול פוגבה), ולבטח אין שום סיבה להוציא על שחקנים מהשורה השנייה (גרניט שאקה, כריסטיאן בנטקה, יאניק בולאסי כדוגמה) קרוב ל?30 מיליון פאונד. אבל אלו כבר מזמן כוחות השוק הקפיטליסטי הכדורגלני, שהופך חזירי יותר ויותר עם כל טייקון המצטרף לרשימה המתארכת של בעלי הקבוצות, ובמסגרת המאבקים על היצע איכותי מוגבל, מעלה את הרף ואת מחיר הביקוש לשמיים. וזה כמובן עובר כחוט השני לאורך כל הבורסה, מלמעלה עד למטה.
השאלה היא אם הטרנד הזה ייבלם. התשובה כנראה שלילית. הפרמיירליג מכתיבה את הקצב בעולם, וכל עוד הפופולריות שלה תכבוש שיאים חדשים ותשלשל לכיסי פרנסיה וקבוצותיה סכומים מטורפים על זכויות שידור 1.7 מיליארד פאונד לעונה (!) יהיו מי שיכניסו יד לכיס עמוק או בינוני על מנת להבטיח הישרדות בספינת התענוגות הנוצצת הזו, וישלמו 50 מיליון פאונד עבור בלם אנגלי צעיר (גון סטונס) ומשכורות של 300 אלף פאונד לשבוע כדי למשוך את הכוכבים ללונדון או ללנקשייר רכבת ההרים הזו רק תמשיך לטפס לגבהים חדשים. ורטיגו? רק של הצופים מהצד.
הסוגיה המרתקת השנייה היא מה יהיה גורלם של כל העוברים ושבים הקיץ. האם הרכישות הגרנדיוזיות יצדיקו את עצמן? האם כותבי ההמחאות השמנות ביותר יקבלו תמורה נאותה לתעוזתם, חוצפתם וידם הקלה על הארנק? מניסיון עבר, גם כאן התשובה לשאלה היא בדרך כלל שלילית. ממוצע השנים האחרונות בליגה אינו תומך במשוואה של הוצאה גדולה שווה הצלחה גדולה. אדרבא, רוב הקניות הסילוניות היוו עוגן לאכזבות. קשה מאוד להצדיק תו מחיר מופרך. זוכרים את אנדי קארול? מי שהחל את דרכו בניוקאסל כדבר הבא, הוא עדיין השחקן היקר ביותר בתולדות ליברפול 35 מיליון פאונד. באנפילד הוא צנח ממרומי המחיר הזה למעמקי התיסכול. ואיפה הוא היום? מנסה לפלס את דרכו להרכב הראשון של ווסטהאם יונייטד.
יש כמובן דוגמאות עדכניות יותר: אנחל די מאריה עלה למנצסטר יונייטד 65 מיליון אירו, ונקבר בשולי הסגל של לואיס ואן חאל (כנראה באשמת המאמן, אבל השורה התחתונה היא זו הקובעת). אליקים מנגאלה הובא למנצסטר סיטי תמורת 35 מיליון, ובקושי הסניף את ריח הדשא באיתיחאד לפני שהושאל בסוף החודש שעבר לוולנסיה הספרדית. זהו כאמור רק קצה הקרחון, והוא גם מעניק פרופורציות באשר למידת ההצלחה שכסף גדול יכול להבטיח, אבל בעת ובעונה אחת אף הופך את רכבת השדים היקרה הזו למרתקת ומסקרנת שבעתיים.
מבחינה זו, הזרקור הבוהק ביותר אמור להאיר על שתי העברות מיוחדות: פוגבה באולד טראפורד ודויד לואיז בצלסי. זה לא רק הממון שהופך את ההגעה של הצרפתי והברזילאי למנצסטר וללונדון למעניינות כל כך. זה בעיקר הקאמבק. פוגבה ולואיז חוזרים למקומות שזה מכבר שלחו אותם מעל פניהם. הילד פוגבה הגיע לאולד טראפורד בגיל 16. גדל תחת חסותו של סר אלכס פרגוסון, צמח לשחקן פרמיירליג בגיל 19, אבל אחרי שלוש הופעות בלבד ותיסכול רב החליט לא לחדש חוזה וחתם ב?2012 ביובנטוס. עכשיו שילמה עליו יונייטד 90 מיליון והפכה אותו לכדורגלן היקר בהיסטוריה (בינתיים. בקצב הנוכחי לא להרבה זמן כנראה). המהלך הזה יכול להיות כתם על שיקול הדעת של פרגוסון או שלא. אם פוגבה באמת יהיה האיש שיוביל את יונייטד לעידן הצלחות מסחרר חדש, איש לא ירים עוד גבה על מחירו. אבל אם הקשר הטוב הזה (לטעמי טוב, לא ממש פנטסטי) לא יעביר את הסחורה יהיה זה זוזה מוריניו שיעמוד מבוייש בפינה במקום פרגוסון.
ואם כבר מוריניו יש לו חלק גם בסאגה הנוספת. המנגר הפורטוגלי היה זה שהחליט לפני שנתיים בלבד שהבלם דויד לואיז לא עונה לדרישותיו בצלסי. הוא מכר אותו לפאריס סן זרמן תמורת 48 מיליון פאונד בהחלט מחיר טוב. והנה, לא חלפו אלא 24 חודשים, והבלם הבינלאומי הזכור גם כמי שעומד וממרר בבכי תמרורים אחרי שברזיל שלו הובסה 7-1 בחצי גמר גביע העולם בריו דה זניירו 2014, שב לסטמפורד ברידג תמורת 32 מיליון. באופן מתמטי ישיר ועקרוני עשתה כמובן צלסי עסקה טובה: היא גזרה על לואיז קופון של 16 מיליון. אבל, והיה אם ישתלב הבלם המנוסה היטב בתכניות של אנטוניו קונטה, ויוכיח עצמו במדי הכחולים העונה שוב יופנו סימני שאלה לגבי מוריניו, שיקוליו והחלטותיו. בקיצור: בעקבות הקיץ הזה יכול זוזה מוריניו לצאת פעמיים אסון או גאון.
אבל איש על פלנטת הכדורגל הבריטי – לא מוריניו, לא פרגוסון, לא פפ גווארדיולה לא עומד למבחן הרכישות כמו מנגר ארסנל, ארסן ונגר. אחרי 20 עונות במועדון, כאשר קולות האכזבה ונהי הייאוש מיציעי האמירויות רק הולכים וגוברים שלף אמנם המנגר הצרפתי 89 מיליון פאונד מקופתו, אבל הביא עימם רק שחקנים חצי אלמונים?חצי מבושלים; גרניט שאקה, שקודרן מוסטפי ולוקאס פרס. לכולם יש שם טוב ופוטנציאל, אבל זו העונה בה יצטרך ונגר להוכיח שכוכבים יש רק בשמיים ושהחבורה הלכאורה אפורה שלו בנויה למלאכה. אם לא סביר להניח שהשם שלו עצמו יבלוט בשוק ההעברות הבא.
כדורגל
בלונדון
אצטדיון האמירויות
יום ש, 10/9. 15:00. ארסנל-סאותהאמפטון (פרמיירליג).
יום ש, 24/9. 17:30. ארסנל-צלסי (פרמיירליג).
אצטדיון וומבלי
יום ש, 8/10. 17:00. אנגליה-מלטה (מוקדמות גביע העולם).
האצטדיון האולימפי
יום ש, 10/9. 15:00. ווסטהאם-ווטפורד (פרמיירליג).
יום א, 25/9. 16:00. ווסטהאם-סאותהאמפטון (פרמיירליג).
יום ש, 1/10. 15:00. ווסטהאם-מידלסברו (פרמיירליג).
ווייט הארט ליין
יום א, 18/9. 16:30. טוטנהאם-סנדרלנד (פרמיירליג).
סטמפורד ברידג’
יום ו, 16/9. 20:00. צלסי-ליברפול (פרמיירליג).
סלהרסט פארק
יום א, 18/9. 14:15. קריסטל פאלאס-סטוק סיטי (פרמיירליג).
