אם ייבחר כראש ממשלה, אד מיליבנד אינו מוציא מכלל אפשרות כי בריטניה תכיר במדינה פלסטינית במהלך השנתיים הראשונות לכהונתו. בתשובתו לשאלת עיתונאי במהלך מערכת הבחירות סירב מיליבנד להתחייב לעשות כן, אולם לא הותיר מקום לספק כי יוזמתו הפרלמנטרית בהיותו ראש האופוזיציה תקבל גם גושפנקה ממשלתית אם ינהיג את המדינה בחמש השנים הקרובות.
עמדה זו אינה צריכה להפתיע, שכן היה זה מיליבנד עצמו שחייב את עמיתיו להצביע עבור מדינה פלסטינית במהלך הדיון שהלייבור יזם בבית הנבחרים בשנה שעברה. היא גם מסבירה את תוצאותיו הדרמטיות של סקר דעת קהל שנערך לאחרונה בקרב הקהילה היהודית, שלפיו, 69 אחוז ממנה יצביעו עבור קמרון, בעוד הלייבור יגרוף 22 אחוז בלבד. לפני חמש שנים, סקר כזה הניב תוצאת תיקו בין שני המחנות.
ביטוי לתסכולם הגובר והולך של היהודים ניתן למצוא בדבריו של פביאן המילטון, חבר פרלמנט יהודי המייצג את צפון?מזרח לידס. זה מאשים את מיליבנד בבגידה בישראל וטוען כי מדיניותו מקשה על הלייבור לזכות בקולות הבוחרים היהודים. המילטון, נכדו של רב, מלא טענות כלפי מנהיגו והוא עצמו נמנע בהצבעה על ההכרה בפלסטין. אולם, הוא מציין לרעה את העובדה שמצליף הסיעה, בהוראתו של מיליבנד, הורה לחברי הפרלמנט להצביע עבור היוזמה, שאותה החרימו לבסוף כשליש מחברי קבינט הצללים של המפלגה. בלידס עצמה מתגוררים כ?8,000 יהודים המהווים 5.3 אחוזים מכלל המצביעים, ואת העובדה שחלק מהם ממשיך להצביע עבור הלייבור מייחס המילטון למערכת היחסים שבנה עם הקהילה במשך השנים.
לא רק המצביעים, גם התורמים נוטשים את המפלגה ויש מביניהם המציינים התבטאויות קיצוניות של חברי פרלמנט מוסלמים, שערכו בעבר השוואה בין ההתגייסות לצהל להצטרפות לשורות דאעש, או נטלו חלק בפעילות להחרמת מוצרים מישראל, שאותה מגנה מיליבנד מכל בכל. איווט קופר, שרת הפנים בממשלת הצללים של הלייבור, דוחה את הטענה בדבר נטישת ישראל ומגדירה אותה כשטות. לעומתה, תרזה ויליארס, השרה לענייני צפון אירלנד, מתארת את יחסי בריטניה?ישראל, אם וכאשר יהיה מיליבנד ראש ממשלה, כמצמררים. רבים מאלה המפנים עורף ללייבור מציינים דווקא את העובדה שדיוויד קמרון הוא אחד מראשי הממשלה הפרו?ישראלים ביותר שכיהנו בדור האחרון. הם מעדיפים אותו על פני יהדותו של יריבו.
היהודים מהווים אמנם רק חצי אחוז מכלל ציבור הבוחרים, אולם בתריסר אזורי בחירה בעלי פערי תמיכה נמוכים בין שני הגושים הגדולים, יכולה להיות להם השפעה מכרעת. לעומת זאת, מספרם הגדל והולך של המוסלמים במדינה מלמד כי שיקוליו המזרח?תיכוניים של מיליבנד מבוססים על חישובים אלקטורליים, טענה שאותה הוא כמובן מכחיש. כל זה מצטלב עם סקר שפרסם מכון מחקר אמריקאי, לפיו, עד שנת 2050 בריטניה כבר לא תהיה מדינה בעלת רוב נוצרי ובאירופה עצמה יגיע מספרם של המוסלמים ליותר מ?71 מיליון.
מאולם ההרצאות לאולם בית המשפט
בשעת כתיבת שורות אלו, אמור היה הקמפוס של אוניברסיטת סאות’האמפטון לבצע את ההכנות האחרונות לקיומו של כנס שעתיד היה להציב אותו במרכזה של התעניינות בינלאומית. אולם, האירוע האקדמי לכאורה, שאמור היה לעסוק בשאלת זכותה של ישראל להתקיים, התבטל כמו חמץ לפני הפסח. במקום נאומים חוצבי להבות של מרצים ישראלים אנטי?ישראלים נצטרך לקרוא בימים הקרובים על צעדים משפטיים, שאותם הם הבטיחו לנקוט כנגד מעסיקיהם. גם מרצים אמריקאים המתפרנסים מלהט אנטי?ציוני נאלצו להישאר בבית.
מאמציהם של ראשי הקהילה היהודית נשאו פרי, אפוא, ומופע האימים הזה נחסך מאיתנו. האוניברסיטה התקפלה, אולם את הסיבות להחלטתה היא תולה בחשש מפני עימותים אלימים במהלך ההתכנסות, תוך שהיא מציינת את המנטרה האנגלית הידועה בריאות ובטיחות. היא אף הרגיעה את הרוחות בהבטיחה כי הכנס לא בוטל, אלא נדחה למועד אחר במיקום שונה. האוניברסיטה לא תירצה את הביטול בהכירה בעובדה שמדובר היה באירוע אקדמי מעוות, שבו הוטל ספק בקיומה של מדינה לגיטימית בעידן של התקפות על רקע אנטישמי, בעוד לצד האחר לא ניתן בכלל פתחון פה.
המשטרה לא אסרה על קיומו של הכנס. גם קבוצת ידידי ישראל מאזור סאסקס, שהייתה בקשר עמה, לא קבלה את הרושם שהיא חוששת מאלימות. חברי הארגון תכננו לערוך הפגנת כוח בקמפוס והם בהחלט תרמו להחלטה, אולם מכבש הלחצים עשה את שלו, וכמוהו, גם אלה התורמים מכספם לאוניברסיטה באופן קבוע. עצומה עליה חתמו 9,000 איש עשתה אף היא את שלה. הביטול עורר הדים גם בעולם הערבי והעיתונות הסעודית האשימה את בריטניה במשטרת מחשבות. היא רואה בכך תוצאה ישירה של מדיניות בריטית פרו?ישראלית מובהקת, שאחד מסימניה הוא השר הציוני מייקל גוב.
הג’יהאד החל במשפחה
בגיליון האחרון, קבל מדור זה על התנהגותם של ההורים המוסלמים שהאשימו את המשטרה בכך שבנותיהם הצטרפו לשורות הג’יהאד בסוריה. אולם, רק לאחרונה הסתבר שאחד מאותם הורים הוא ג’יהאדיסט בזכות עצמו. עבאסי חוסיין, אביה של עמירה בת ה?15, נראה לפני שנתיים משתתף בהפגנה אלימה מול בניין השגרירות האמריקאית, שבה נטל חלק בשריפת דגלה של ארצות הברית. מטרים ספורים ממנו עמד מייקל אדבולאווה, אחד משני רוצחיו של החייל לי ריגבי, ומאחוריו עמד מפגין אחר, משוחרר בערבות, שחמק אשתקד לשורות דאעש. את ההפגנה, שבראשה עמד מטיף השטנה, אנג’אם צ’אודרי, ארגנו אותם איסלאמיסטים כתגובה על סרט בלתי ידוע, שהופק בלוס אנג’לס, ושלדעתם, גיחך על הנביא מוחמד. גם דגלה של ישראל הוצת באותו מעמד.
אותו חוסיין, יליד אתיופיה המתפרנס מקצבאות, היה זה שהתייצב מול חברי ועדת הפנים של הפרלמנט והפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה על שלא הזהירה את ההורים מבעוד מועד, למרות שידעה כי תלמידה אחרת כבר ברחה לסוריה. על כך הוא קיבל התנצלות מהבוס העליון, ברנרד הוגאן?האו. מיותר לציין כי אותו סרט וידיאו, שבו נראה האב המשולהב בקו הקדמי של ההפגנה, נחשף רק אחר כך. האב עצמו, מחשש לגילויים מביכים נוספים על מעשיו, אולץ גם להודות שלקח לאותה הפגנה את אותה בת, שהייתה אז בת 13. בווידיאו הוא נראה מאבד אותה בין המפגינים ומנסה לאתר אותה בהמשך.
חוסיין מתנצל כמובן, אפילו מתבייש. הוא חש עלבון על שפגעו בדתו, ולכן נענה לקריאה במסגד. הוא פשוט נהר אחר הקהל וזה דחף אותו לשורה הראשונה. הוא מבטיח שלא לעשות זאת שנית, וכן, הוא מאוד מתגעגע לבתו.
רובי כוכב עליון
מקהלת המחרימים של ישראל עשתה כל שביכולתה כדי למנוע מכוכב הפופ הבריטי רובי וויליאמס להופיע בישראל בתחילת חודש מאי. היא אפילו ערכה הפגנה יומיומית מחוץ למשרדי יוניצף, הארגון הבינלאומי למען הילד, שוויליאמס משמש עבורו שגריר של רצון טוב. ראשי החרם קראו לארגון למנוע את הופעתו של הזמר בפארק הירקון, או להפסיק את שליחותו. יוניצף, אולי במפתיע, לא התרשם מחובשי המסיכות שהתגודדו מחוץ למשרדיו בלונדון ומחו על מה שכינו לגיטימציה שניתנת לאפרטהייד הישראלי. הם פטרו את המפגינים בטענה כי הקונצרט בתל אביב לא נערך מטעמם וכי את מחאתם הם צריכים להפנות למנהליו של האמן. הפעילים הפרו?פלסטינים, שארגנו גם עצומה בת 5,000 חתימות, האשימו את הארגון בצביעות והבטיחו שלא לוותר. וויליאמס עצמו סיפר כי הוא משתוקק להופיע בישראל יותר מכל מקום אחר בעולם. הנה אף על פי כן, החרם האנטי?ישראלי אינו קוצר רק הצלחות.
