הסיפור העוצמתי שמלווה את העם היהודי לכל אורך הדורות שזור בכל הווייתנו. מדי קידוש של שישי כל עם ישראל אומר ״זכר ליציאת מצרים״. בפסח, על שולחן ליל הסדר אנו מדקלמים שוב ״זכר ליציאת מצרים״. בשבועות ובחג הסוכות שוב אנו מזכירים ״זכר ליציאת מצרים״. אז מהי באמת המשמעות של הזיכרון הצרוב באירוע היסטורי זה?
המונים בעולם מתחברים לרעיון החסידות ולפילוסופיית הקבלה. זה תהליך של קבלה בו האדם מקבל את עצמו ואת המתרחש סביבו במבט אחר. אנשים משתוקקים להביט אל הפנימיות של כל דבר. להפנים שאף אם הם מעדו בהתנהגותם – ביכולתם לקלף את המעשה השלילי מאישיותם ולחשוף שוב את נשמתם הזכה, השואפת לטוב האמיתי. להביט אל העומק ולהבין שמאחורי אירועים משמעותיים בחיינו חבוי ממד רוחני. בין השורות, שזורים סודות המהווים את אתגר החיים שלנו.
מצרים מסמל מיצר, גבולות וחסמים המאפילים עלינו במהלך החיים. שליחות החיים היא לצאת מן ה״מצרים״ שלנו. אך ככל שאנו מתקדמים ומתעלים, כך דרגת המוסריות והרוחניות שלנו עולה ואנו נדרשים שוב לצאת מהמיצר ולהתאים את עצמנו לסטנדרטים הגבוהים בהם מיקמנו את עצמנו. ככל שהרווחת יותר – מצופה ממך לתת יותר. ככל שהחכמת יותר – מצופה ממך ללמד יותר. למעשה, בכל יום אנו נדרשים לצאת מה״מצרים״ מחדש. אדם ניגש לרבי מלובביץ ושאל: ״איך אוכל להיות חסיד שלך?״. ענה לו הרבי: ״כל מי שקם בבוקר עם החלטה להיות היום יותר טוב מאתמול – הוא חסיד שלי…״.
״מצה שמורה – מאכל הרפואה והאמונה״
יציאת מצרים מבטאת את האפשרות לצאת ולהתקדם מהמצב הנחות ביותר. האתגר בחיינו הוא לפרוץ קדימה גם כשהדרך אפלה והאור טרם נראה באופק. ההתעקשות והעקביות בשבירת הגבולות הנפשיים המאיימים לסגור עלינו, יוצרים את ההשראה הרוחנית המאירה את העלטה ומקדמת אותנו צעד נוסף בדרך החיבור שלנו לתכליתנו.
זאת אחת הסיבות למשמעות החזקה של יציאת מצרים במשנת עמנו. אנו לא מסיימים לצאת ממצרים כל חיינו. אנו יוצאים ממצרים כל יום ומנצחים כל רגע ורגע מחדש. הרגע הזה שאנו נאבקים ומתמסרים אל המטרה – רגע היציאה הזה הוא האתגר והסיפור הגדול שלנו. זו יציאה!
מדי שנה בליל הסדר באכילת המצה שמורה – עליה נכתב בזוהר שהינה מאכל הרפואה והאמונה – משם אנו שואבים את האנרגיות לצאת מכבלינו, להאמין, לשאוף ולצמוח, לרפא את גופנו, נפשנו ונשמתנו בכל רבדי חיינו. נאחל לכל בית ישראל חג פסח כשר ושמח, בהשראתו יתברכו כל יושבי תבל בבריאות איתנה ובהחלמה מלאה.
הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס של עלונדון. הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי.
