בפטרבורג של לפני למעלה מ-200 שנה, נאסר מייסד חסידות חבד, רבי שניאור זלמן מלאדי, בשל הלשנות שווא של מתנגדי החסידות. ביושבו בתא המאסר, נכנס לבקרו שר, שהיה מלומד במקצועות רבים והיה לו ידע רב בתנך. השר ניצל את ההזדמנות ושאל את הרבי: מסופר בחומש בראשית, לאחר שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת – ‘ויקרא ה’ אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה’. האם לא ידע הבורא היכן נמצא אדם הראשון, שראה צורך לשאול ‘איכה’?. משניסה הרבי לומר את פירושו של רשי, הגיב השר: את דברי רשי יודע אני בעצמי, אך ברצוני לדעת כיצד יפרש זאת הרבי….
הרבי השיב: כולנו מאמינים שהתורה היא נצחית ותקפה לכל אורך הדורות ובכל אדם. ובכן, פירוש הכתוב הוא שבכל זמן קורא ה’ אל כל אדם ואומר לו ‘איכה’ – היכן אתה בעולם. הרי נקצבים לאדם ימים ושנים, שבכל יום ושנה יעשה הטוב עם ה’ ועם האדם. ולכן התבונן היכן אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותם הימים והשנים. ואתה?, פנה הרבי לשר, חיית עד עתה כך וכך שנים – מה עשית בהן, האם היטבת למישהו?.
בכנס של פעילים צעירים לקידום החינוך היהודי, אמר הרבי מליובאוויטש: מה שחשוב זה לא אנחנו עם חולשותינו וכישרונותינו, אלא הרצון שלנו לבצע עבודה שאנחנו מבינים כמה היא חשובה. ההצלחה אינה בידינו אלא בידי הקבה. חובתנו היא לרצות לעשות את מה שהוא דורש מאיתנו, וביחס לרצון הזה, כל חולשותינו וחסרונותינו נעלמים ומאבדים את חשיבותם כליל.
רחל אמנו, שהחודש ביא מרחשוון חל יום פטירתה, היא הסמל לכך. במדרש מסופר כיצד פעלה בחסד אמיתי והקרבה אינסופית. רחל גילתה לאחותה הגדולה, לאה, את הסימנים שנתן לה יעקב על מנת שיישאנה ולא תושפל. לכך זכתה להבטחה נהי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך… ושבו בנים לגבולם.
הכותב הוא מנהל בית חבד – הקהילה הישראלית בלונדון.
