תשובה: השאלה שלך מזכירה לי ניסוי שנעשה לאחרונה ונועד לבחון תגובות של גברים למחוות אהבה מצד נשותיהן. מספר נשים שלחו הודעות באמצע היום עם מילות אהבה לבעליהן. הן כתבו בפשטות שהן אוהבות אותם וגילו את רחשי ליבן. התגובות מצד הבעלים היו מוזרות. הראשון כתב: לא משנה כמה גיהצת בכרטיס האשראי, במילא זה יורד מהמשכורת שלך…. אחר שאל: עוד פעם עשית תאונה עם הרכב?, והשלישי כתב ברצינות: תגידי מה את מבקשת ונדבר על זה בערב. אין צורך בכל ההקדמות….
בקיצור, כבר כל כך התרגלנו שלאהבה יש זמנים מיוחדים, עד ששכחנו שאפשר לאהוב גם כך סתם באמצע החיים. ולמרות שאין צורך בתאריך מיוחד כדי לאהוב, יש גם מקור היסטורי לסיפור של טו באב. זה התחיל באמת עם אונס קבוצתי של בחורה משבט לוי, שביקשה ללון בנחלת בנימין ולא הורשתה להיכנס לעירם. היא נאנסה ומתה והאירוע זעזע את כל שבטי ישראל. כתוצאה מכך, אסרו חכמי הדור להתחתן עם שבט בנימין, שאנשים מתוכו ביצעו את המעשה האכזרי. ביום טו באב, מספר שנים לאחר המקרה, הותרו השבטים להתחתן שוב עם שבט בנימין, כדי שלא ייכחד.
מאז, בכל שנה באותו יום היו יוצאות בנות ישראל לבושות לבן ומחוללות בכרמים. סוג של ריקוד צנוע כדי שהבנים יפגשו בבנות, וכך היו נישאים זה לזו. המנהג הזה נועד לשמור על צניעותן של הבנות, לכן כולן לבשו לבן, כדי שכל אחת תוכל לגלות את יופייה האמיתי. מכאן המקור לחגוג ביום זה חג אהבה.
אבל האמת היא שיש משמעות הרבה יותר עמוקה ליום הזה, שכן, לא סתם בחרו החכמים דווקא ביום זה כדי להתיר לשבטים להתחתן שוב עם שבט בנימין. עשרות שנים לפני כן, היה זה היום שבו התבשר עם ישראל על כך שהוא יכול כבר להיכנס לארץ, אחרי 40 שנה של שיטוטים במדבר. עד אז חיכה עם ישראל שיתכפר לו חטא המרגלים – אותו אירוע בו טען כי אינו רוצה להיכנס לארץ ישראל. ביום טו באב העם התבשר כי החטא התכפר ויוכל להיכנס ארצה. אגב זו הייתה הפעם הראשונה שחגגו בו פול-מון. עוד הרבה לפני שמישהו בתורות המזרח שמע על סגולתו של הירח המלא, סיפרה לנו התורה על סגוליותו של טו באב – הלילה בו הירח בשיאו ומאיר יותר מכל לילות השנה.
על פי הקבלה, זו הסיבה הפנימית לכך שבלילה זה היו יוצאות בנות ישראל בבגדי לבן ומחוללות בכרמים. האישה הרי נמשלה לירח – וכמו הירח, שהיה לו את האומץ למעט את עצמו כדי להעצים את השמש, כך גם האישה היא זו המסוגלת להכיל את הבעל ולהעצים אותו. בליל ירח מלא, היו בנות ישראל, שנמשלו לירח, מאירות בלבן, כמו הירח המסמן את הבחינה הקבלית של לובן העליון.
כך שנכון אומנם שהמנהג הקדום הזה החל בגלל אירוע שלילי של אונס, אבל הוא התרחש ביום מיוחד, שהוחלט להקדישו לאהבה. במקום הפירוד שהיה קודם לכן, כששבט בנימין הורחק משבטי ישראל בגלל מעשה חמור, הפך יום טו באב ליום של חיבור ואהבה.
הסגוליות של היום הזה היא להביט בירח, לראות אותו מלא ומאיר, ולזכור שגם אנחנו לפעמים מלאים ומאירים ולפעמים מכוסים ולא מושלמים. וכן, גם בת הזוג שלנו. לא תמיד היא רעננה וזוהרת כפי שהכרנו אותה, אבל תמיד היא אותו ירח שלם, ואם רק נתבונן היטב, נראה כי מאחורי הענן של השחיקה שמכסה קצת לפעמים, ובמיוחד בבריטניה שכמעט תמיד מעוננת, מסתתרת אותה אישה שבחרנו מאהבה, והיא נמצאת שם שלמה, שמחה ומאירה.
*הכותב הוא שליח חבד בווסט המפסטד. ניתן לפנות אליו בשאלות במייל ותשובות עליהן עשויות להתפרסם בגיליון הבא של עלונדון: rabbidk@gmail.com
