* להתעצבן כל סוף שבוע משינוי תוכניות בעקבות עבודות אינסופיות בטיוב.
* לא להבין כמה עבודות צריך הטיוב.
* לומר Sorry למי שבטעות דרך לך על הרגל בטיוב.
* להיכנס לבנק בריטי שמתגאה שהוא כזה, ולגלות שהדבר היחיד שקשור לכך זו השפה בה כתובים השלטים.
* לא לחכות לאור ירוק ברמזור להולכי רגל.
* להתפעל מהעובדה שברחוב הכי עמוס בלונדון לא תשמע אפילו צפירה אחת.
* לחשב פאונדים בשקלים.
* להפסיק לחשב פאונדים בשקלים כי אחרת כבר הייתי רוטשילד.
* לחיות ארבע עונות ביום אחד.
* לראות את כל סוגי האנשים שבעולם ברכבת התחתית של האנגלים חוץ מהאנגלים עצמם.
* לשבור את הראש בלנסות להבין איך עובדת שיטת ה-Credit פה בבנקים.
* להרגיש איך השבוע טס אחרי הסוף שבוע הארוך.
* לצחוק על האנגלים כשאתה רואה עד כמה הם עצובים לחזור מהסוף שבוע הארוך.
* לנסות לחשב את עלות הנסיעה בתחתית לפי ה- Zones.
* להתגאות בזה שנסעת מ- Edgware ל- Heathrow בפאונד אחד בלבד כי זה באותו Zone.
* לפתוח על הבוקר את וואלה! באינטרנט ולראות מה קורה בארץ.
* להתרגש ממה שקורה בארץ.
* לקרוא 14 סוגים שונים של עיתונים ביום.
* לגלות לתדהמתך שבריג’נט סטריט יש נתיבים להולכי רגל.
* לכעוס על היהודים שחיים כאן טוב למה הם לא חיים בארץ.
* ואז להיזכר שאתה בעצמך לא חי בארץ.
* להתפלא כמה אפשר לכתוב על דיאנה.
* ולגלות שבאמת עד הבוקר לא ידעת מה היה צבע השעון שלה בערב התאונה.
* לקרוא יותר מדי על נדלן, פשע ומה בדיוק גרם ל Amy Winehouse לצבוע לבלונד.
* להתפלא שנהג האוטובוס מחכה בסבלנות בתחנה לאנשים שרצים אליו קילומטרים.
* לחכות שעות ל Night Bus אחרי בילוי במוצש.
* לזהות ישראלים רק לפי מבט.
* להתגאות בזה שאתה כבר יודע לאיזה כיוון להסתכל קודם בכביש.
* אבל עדיין פה ושם להוריד את הראש לכביש ולקרוא, רק כדי לא לסיים בביח (כי מערכת הבריאות כאן היא הדבר הכי חולה).
* להסביר בבקיאות לישראלים בטיוב איך מגיעים לתחנה מסויימת ואיפה להחליף תחנה, להרגיש גבר-גבר ולומר שאני מכיר את לונדון כבר יותר טוב מאשר את רעננה.
* להסביר לאנגלי שיכור איך מגיעים לווסטמינסטר ולקלל את האף שלך למה דווקא באותו רגע הוא בחר להיות פתוח.
* לשכוח מבישולים כי הכול מגיע מוכן מ-Tesco.
* עדיין לשאול על ההתחלה כל ישראלי שעכשיו פגשת איפה שרתת בצבא?
* להתפלל שבקרוב תוכל להביא אותה בקטנה לשני ישראלים שדיברו עליך בעברית באוטובוס כי חשבו שאתה לא ישראלי.
* ולהתבאס שבסוף לא יצא, כי אמרו עליך דברים טובים.
* להבחין בעובדה שברכב של הדואר המלכותי נוהג פקיסטני שנראה כאילו הגיע לכאן ממש לפני 10 דקות.
* לנסות להבין איך עדיין משדרים בטלוויזיה את Coronation Street עוד מהתקופה שלאבא שלי היה שפם ושהייתי בטוח שהוא סופרמן (הוא דרך אגב, מעולם לא הכחיש זאת).
* לתהות למה עדיין נלחצים מקצת שלג.
* להתעצבן על זה שדווקא כשיש שמש – הכי קר.
* לא להפסיק לדבר על מזג האוויר.
* להתחיל לתהות אם ההתנהגות הבריטית היא לא קצת מזוייפת.
* להתרגש הרבה פחות מהארמון, התמזה והביג בן (יאללה כולה שעון).
* לשמוע את ‘התקווה’ ולהרגיש צמרמורת, כמו שבחיים לא הרגשת, עוברת לך בכל הגוף.
* להגיע להבנה עמוק בפנים שגם אם תחיה כאן עוד 40 שנה, בחיים לא תרגיש שייך כמו שתרגיש במדינה שלך.
*להתגעגע למדינה שלך כמו שבחיים לא חשבת שתתגעגע
הכותב עוסק באבטחה בבריטניה
